החושך והאור

החושך גורם לאנשים כמונו לזרום,
החושך מסתיר מאיתנו את הגרדום.
בחושך לאף אחד לא אכפת להיות עירום,
בחושך גם תהום נראה כמו מקום שבו אפשר לומר שלום.
אבל את לא ילדה של סימטאות חשוכות, וגם לא מחבבת קלישאות. נפלאות היקום לא הניבו לך תשואות.
את לא לוקחת לריאות את האמת המרה, את ילדה של אור לבן ומסנוור שמקורו לא נאות.
חבריי טוענים שזהו אור הזרקורים, שהבמה מושכת לחיקה ילדות תמימות.
אבל אני חושב אחרת, אני חושב שאת מחוברת לאור המכונות, לבדיקות, לדרך הייסורים של היקום, לכל מה שהחושך דואג להסתיר.
אמנם אנחנו הפכים, אמנם שנינו אנשים מסובכים, מסתמכים על כותרות העיתונים, אבל אחרי הכל אנחנו ילדיו של אלוהים, אלו שמונעים אך ורק מהטראומה, אלו שלא שואלים אף פעם – למה?
זה כמו החלומות שהתנפצו בפנים, כמו הרסיסים של המלחמות מול הטוב והרע בחיים.
כל רצף ההוויה שלנו נשען רק על אירוע אחד, שלמעשה אומר את הכל.
האירוע שגרם למהפך הגדול, שבנה את הפילוג בין החושך והאור.
אבל למרות הכל, אני רודף אחרייך כמו שאני רודף אחרי השאול. אני לא מפחד לשאול – מדוע?
בעצם זה דבר דיי מוסבר, כאן החושך מפנה את מקומו לבהירות אותה לא ראיתי אף פעם, מלבד באותו אירוע במקום יחיד ו"מיוחד".
יום אחד דרכינו יפגשו, יום אחד החושך והאור יצרו עולם חדש, ובעולם הזה נחיה יחדיו ללא הפחד הנורא.
מבחינתי לזה קוראים גאולה, לחבק אותך זה הסימן לניצחונה של השפיות ביקום האינסופי אי-שם בין סימטאות החירות.