החדשים (הסיפור שלכם) ~ פרק 12 (להגיד להם ? )

~ מנוקדת המבט של נסטי ~
" סתם. כלום." אביגיל ניסתה להתחמק
" נו.. אל תתחילו עם זה.." מייק לא הפסיק לחקור ואני כבר לא ידעתי מה לעשות. להגיד להם את האמת ?
" אפשר ?" כנראה שגם אביגיל לא ידעה מה לעשות אז היא שאלה אותי עם אפשר להגיד להם את האמת.
" כן." לא יודעת למה, אבל חשבתי אולי הם יכולים לעזור לנו. לא יודעת למה..
" תשמיעי להם." אביגיל ביקשה ממני ואני הוצאתי את הנגן והשמעתי להם את הכל. מההתחלה עד הסוף. הם היו ממש מופתעים.
" אני עוזרת לכם." מיקה התנדבה במהירות והסתכלה על מייק שהיה נראה המום ולא קשור לשיחה
" מה איתך ?" אביגיל שאלה את מייק
" אני איתכם." מייק היה נראה קצת מהוסס אבל עדיין הסכים והתיישב ליידי וליד אביגיל. ביחד איתו גם מיקה התיישבה
" אז מה מתכונן ?" מייק שאל
" זה בדיוק מה שאנחנו לא יודעות.." עניתי לו בזלזול
" אוקיי. מתחיל השיעור. אז אחרי השיעור ניפגש פה ונראה מה עושים. טוב ?" שאלתי אותם במהירות כדי לא לפספס את השיעור
" אוקיי." כולם אמרו ביחד
" מעולה." אמרתי
-כעבור 40 דקות-
" לכו להפסקה ." המורה שלנו לתנ"ך אמרה לנו, ואני נורא מיהרתי להגיע למקום המפגש שלנו.
" ממהרת לאיפה שהוא ?" ליאור עצר אותי בדרך ואני ניסתי לשחק אותה
" כן" עניתי לו
" אפשר לשאול לאיפה ?" הוא שאל
" לשירותים." שיקרתי לו
" ולמה אני לא רואה אותך הולכת ?" ליאור שאל אותי
" כי אתה חוסם לי את הדרך.." אמרתי לו והוא נראה מבויש
" אני שם עלייך עין.." אחרי שהוא נתן לי ללכת הוא סינן אליי.
-כעבור 5 דקות-
" מה זאת אומרת הוא חושד ?" אביגיל לא הבינה אותי
" הוא אמר שהוא שם עליי עין." הסברתי לה
" לא טוב.." מיקה מלמלה
" אני יודעת.." הסכמתי איתה והסתכלתי סביב בשביל לראות אולי ליאור עוקב אחרינו
" מה הבעיה ? פשוט נדבר על זה רק אחרי הצהריים." מייק אמר
" ואיי.. נכון !" מיקה אמרה
" חכם אתה." אביגיל צחקה
" הוא שלי." מיקה הסתכלה על אביגיל ואני הסתכלתי על מייק שהיה נראה לגמרי מבויש
" טוב. אהבות אחר כך. טוב ?" עשיתי את עצמי נגעלת. אפילו שאני כל כך רוצה כבר אהבה ! אבל.. אין לי.
" שמעתם לסשה ואיתמר ביחד ?" אביגיל שינתה במהירות נושא ואני הבנתי טוב מאוד למה. ליאור היה מולנו. כולנו שמנו לב לזה.
" כן. מסתבר שהם ישנו בבית ספר !" זרמתי איתה
" ישנו בבית ספר ?" מיקה לא הבינה
" כן. נעלו עליהם את השער ." אביגיל הסבירה
" אוי ! מתחיל השיעור !" הסתכלתי על השעון ולמרות שראיתי שיש עוד 5 דקות להפסקה רק רציתי להתחמק מהר .
-כעבור שעתיים-
' היום אחרי בית ספר. בואו אליי הביתה' אביגיל שלחה לי אס . אמ .אס
' אוקיי.' אישרתי הגעה ולקחתי את התיק שלי ושמתי אותו על גבי. סוף סוף היום הארוך הזה נגמר !
אבל אני יודעת שאני לא יפסיק לחשוב על ליאור הזה.
התחלתי ללכת לכיוון השער ואז ראיתי אותו. את ליאור. מדבר בפלאפון ובמהירות התחבאתי והאזנתי לשיחה שלו .
" מה זאת אומרת ?" שמעתי את קולו של ליאור
' הוא לא איתנו יותר.' שמעתי קול צרוד בוקע מהפלאפון שלו
" אתה עובד עליי נכון ?" ליאור נשמע מודאג
' אני מצטער. אבל אבא שלך כבר לא איתנו' הקול הצרוד אמר ושום קול לא יצא מהגרון של ליאור. הוא היה משותק.
והאמת. שאני מבינה אותו.
הרי רק לפני שנה אמא של חלתה בסרטן ונפטרה ועכשיו.. גם אבא שלו ?
אולי עדיף.. לא לעשות לו שום דבר ?
אוף… אני מבולבלת !!