החדשים (הסיפור שלכם) ~ פרק 10 ( אל תבכי )

~ מנקודת המבט של מייק ~
" רצית משהוא ?" שאלתי אותה וחיבקתי אותה חזק , אולי זה בגלל שדאגתי שמה שהיא רוצה להגיד ישנה את היחסים בינינו.
" כן. בו שב ליידי " היא נכנסה במהירות אל הספרייה והתיישבה בשולחן הרחוק ביותר מהכניסה
" את מתחילה להלחיץ אותי" אמרתי לה את האמת וכבר התחלתי לדאוג לה. אולי קרה לה משהוא ?
" אתה לא צריך להיות לחוץ . " היא ניסתה להרגיע אותי אבל כמובן שלא הצליחה, האמת שהיא אפילו הלחיצה אותי עוד יותר. יכול להיות שסול אמרה לה משהוא ? שהיא עשתה לה משהוא ?
" אני רוצה שתבטיח לי שלא תכעס עלי …" היא התחילה לדבר
" למה שאני יכעס עלייך ?" ניסתי לחקור אותה
" תבטיח לי." היא מלמלה ואפילו לא יכלה להסתכל לי בעניים
" מבטיח." אמרתי לה והייתי מתוח. מה היא רוצה להגיד לי ? מה היה כל כך חשוב ?
" אתה זוכר שנויה סיפרה לכולם שאתה… מעריץ של דמי ?" היא התחילה לדבר
"כן." לא הבנתי איך זה קשור עכשיו
" אז זאת לא הייתה נויה. זאת הייתה מישהיא אחרת." היא מלמלה
" באמת?! מי ?! " שאלתי אותה במהירות
" זאת הייתי אני. אני הפצתי את זה. חשבתי שאולי תרד ממני .. אבל לא ידעתי שזה יגיע לזה, אני באמת מצטערת, אבל לא יכולתי לשקר לך יותר.." היא מלמלה ועכשיו גם אני לא יכולתי להסתכל לה בעניים, הייתי מבולבל, לא ידעתי מה לעשות עם עצמי כבר.
" את עשית את זה ?" אלא היו המילים היחידות שיכולתי להוציא מהפה שלי מרוב הפתעה
" כן." היא ענתה לי ובקול שלה כבר היה אפשר לשמוע שהיא מצטערת . שהיא מתביישת. אבל עדיין, היא גם שיקרה לי. היא הייתה היחידה שסמכתי עלייה. ובסוף היא ניפצה לי את הכול בפנים !!
" אתה כועס עליי ?" היא שאלה אותי ועכשיו סוף סוף היה לי אומץ להסתכל לה בעניים, שהרמתי את הראש ראיתי שהיא בוכה. כן, היא בוכה. אז יכול להיות שהיא באמת מצטערת ?
" לא. אני פשוט מאוכזב ממך." אמרתי לה כדי לא לפגוע בה יותר מדיי
" ומה זה אומר ? שאתה תתרחק ממני עכשיו ?" היא שאלה אותי ועוד דמעה ירדה מענייה
" לא נראה לי. " אמרתי לה, כן. כי הבנתי אותה. והאמת, גם הערכתי את זה שהיא אמרה לי את האמת ולא המשיכה לשקר לי.
" באמת ? הרי שיקרתי לך !" היא ניגבה את הדמעות שלה אבל עדיין המשיכה לבכות
" אבל גם אמרתי לי את האמת. עם לא היית באמת מצטערת על זה לא היית אומרת את זה לי." אמרתי לה את מה שאני חושב וישר קמתי מהכיסא ושמתי אותה ליידה
" אני מאוד מעריך את זה. באמת שכן. והאמת. שאני לא יכול לכעוס עלייך." אמרתי לה
" למה לא ?" היא לא הבינה אותי
" כי אני אוהב אותך ." אמרתי לה , התקרבתי אל פנייה ניגבתי לה את הדמעות ונישקתי אותה.
נשיקה כל כך קסומה, שפשוט אי אפשר לשכוח אותה. והנה, הנשיקה הראשונה שלי !
" לאן אתה הולך ?" מיקה שנראתה מאושרת עכשיו אחרי הנשיקה שלי לא הבינה למה קמתי מהכיסא ושמתי את התיק מעליי
" אני ידבר איתך. וימשיך איתך את הנשיקה הזאת. לא לדאוג. אבל קודם כל אני צריך לדעת עם את אוהבת אותי גם" עניתי לה
" ברור שאני אוהבת אותך !" היא ענתה לי
" אז את מרשה לי ללכת להגיד לנויה סליחה ?" שאלתי אותה
" כן." היא אמרה וחיוך עלה על פנייה, והאמת שגם אני חייכתי, או שרק דמיינתי את זה, אני לא בדיוק יודע כי באותו הרגע כל מה שהתרכזתי בו זה היה דבר אחד . מה סול עושה כאן ?!?!