החדר החשוך והמר

אני ישבתי שם לבד בפינה בתוך חדר חשוך ללא נקודת אור, זה העלה בי פחד וחרדה גדולה.
הגוף שלי התחיל לרעוד והעלה בי צמרמורות שלא היו לי מעולם עד היום הזה.
אני הייתי במקום סגור ללא ידיעה איפה אני כרגע ובאיזה שלב.
ולפתע אני שומעת חריקות של דלת ואני פתאום רואה אור קטן למאית השנייה.
אני ניסיתי להבין מה זה היה? או מי זה היה?
אני לא הבנתי אני הייתי קשורה בתוך החדר והרגשתי גם קשורה מבפנים יחד עם כל מיני מחשבות.
כל המחשבות שוטטו לי בתוך הראש שלא יכולתי לחשוב על משהו מרצוני.
אני ידעתי עם אני ירגע קצת אני יוכל לחשוב אני ירעד פחות ולא יהיו לי צמרמורות כל כך גדולות.
אך אני עדין יפחד.
אני ניסיתי להשתלת על עצמי אך אני לא יכולתי ולא הצלחתי למנועה את הרעידות.
הרעידות רק יתגברו ונהיו יותר חזקות וכך הם מנעו ממני לזוז כרצוני.
אני עצמתי את עניי וראיתי אותו הוא ניכנס הוא היה רזה כל כך אני ראיתי אותו ולאחר כמה שניות
אני שמעתי את היללה שלו היא נשמעה כל כך ריקה אך היא הספיקה בכדי לגרום לי לפרוץ בבכי מר וכואב.
אני אוהבת אותו יותר מכל הוא חשוב לי.
פעם הוא היה מראה לי כמה הוא אוהב אותי ואני הייתי מראה לו בחזרה הוא היה מי שנתן לי כוח והוא עזב אותי.
והוא לא יחזור כי הוא הלך.
הוא עכשיו עם מישהי אחרת ואני לא ראיתי אותו יותר כיאלו בלאה אותו האדמה הוא פשוט נעלם.
אני נירגעתי ואז אני חשבתי והצלחתי ליזכר בפניו.
לפתע עלה לרואשי רעיון וכך הצלחתי להשתחרר גם מבחוץ וגם מבפנים.