החברה הכי טובה

יש שני ילדות בכיתה שלי, הם מעצבנות ברמות של "אין דברים כאלה" כל דבר הם כותבות ב"רכילות מעבר" זה עיתון שהם עשו. תאמינו או לא? יש להם 1038 קוראים במנוי. ולא שרק זה הם מעלות לשם תמונות על מי שהם מספרות, גם אם ילד נפל – פרסום. אם קנינו עגיל חדש – פרסום. אז כן גזרתי שיער כולה 7 ס"מ זה רק קצוות אפשר לומר. הם העלו תמונה לעיתון. טוב בקיצור הגעתי לבית הספר עם חולצה שחורה וסקיני גינס, ומגפיים שחורות. היום.. טוב זה לא היה כמו כל יום רגיל. היום רבתי עם 2 החברות הכי טובות שלי – רונה ורוז. לא רבתי.. אפשר ליקרוא לזה ריב אבל… פתאום באמצע ההפסקה הם אמרו לי שהם לא חברות שלי כי "בגדתי בהם" וממש לא עשיתי כלום! רבנו עוד יותר בווטסאפ. הרבה יותר. היא אמרה שהחברות שלנו כבר לא קיימת עכשיו. רציתי ליבכות. החברה העוד יותר טובה שלי – רוז אמרה את זה. שאר החברות שלי הגיבו לזה ב"איזה מגעילה היא" "מה עובר עלייה?!" "היא מוזרה" "מה?!" "עזבי אותה יש לך חברות אחרות" אז באמת עזבתי. אבל לא הפסקתי לחשוב עלייה. ובאותו היום בשעה 5 בצהריים רצתי להתקשר מהאייפון שלי אל רוז, אבל שחכתי. שחכתי שרבנו. עכשיו אין לי למי לספר מה קרה,מה היא אמרה ומה הוא. כי רק ההתנהגות שלנו דומה מכל החברות. רק אנחנו עושות מה שיתחשק, רק אנחנו מגנות אחת על השנייה. אבל לא. כבר אין את זה. היו חייבים להרוס לי את הדבר היחיד בעולם הזה שניחם אותי? שהיה תמיד לצידי? שאגן עליי? שעזר לי בקשיים? אז החלטתי לישאול אותה למה היא רבה איתה והיא ענתה ככה וסובבה את גבה. היום (יום למחרת) החלטתי לישלוח לה הודעה :" תקשיבי רוז, אני לא יודעת בגלל מה את כועסת עליי, או בגלל מה רבנו. אבל אני מתגעגעת אל החברות שלנו.. אל הדיבורים. סליחה" היא לא ענתה כמה דקות עברו. חיכיתי שעות. ואז הגיעה הודעה מהשנייה שרבתי איתה – רונה. היא כתבה לי :" אוקיי ילדה תקשיבי תפסיקי כבר לשגע את רוז היא לא רוצה להיות חברה שלך ולא תרצה את לא מבינה? רבנו איתך בגלל משהו ולא באלנו להגיד" לא התייחסתי, החברות עם רונה לא חשובה לי. אבל כניראה שלרוז החברות איתי לא חשובה.. נאנחתי…