הזרם

הכל מתערבב לך ואת לא עומדת בקצב של החיים המטורפים האלו ועוד שנייה את מתמוטטת ושנייה לפני שהפנים שלך פוגעות באדמה, מגיע הוא שתופס אותך בזמן ומרים אותך בחזרה.
אל תבינו אותי לא נכון, אני מתה שאיזה בחור יצוץ לי בחיים וירים אותי אבל הפעם אני מדברת על כוח, שנמצא בכל אחד מאיתנו.
זה השלב בטח שכל אחד חושב על כל הפעמים שהוא הרגיש שהכל נשמט לו בין הידיים והוא איכשהו קם בחזרה, יצא מזה בלי להבין איך באמת.
את רוצה שיכבדו אותך, אבל את לא מכבדת את עצמך.
את רוצה שיאהבו אותך, אבל את לא אוהבת את עצמך.
את רוצה שיקבלו אותך, אבל את לא מקבלת את עצמך.
את עצלנית ואת מודה, יש כל כך המון דברים בחיים שלך שאת מתחילה אותם ופורשת באמצע כי אין לך כוח להמשיך להתמיד או כי סתם התעייפת אבל ברגע שאת מתחילה לכתוב את לא עוצרת עד שאת מרגישה שהעברת את המסר.
קשה לך פחות או יותר עם כל דבר חדש בחיים שלך אבל לכתוב מבחינתך זה יותר קל מלדבר שזה הכי בסיסי שיש, אולי קל לך עם זה כי את רגילה או כי זאת אומנות ואף אחד לא יכול להגיד לך על אומנות שזה לא נכון, אולי בכלל הסוד נמצא בזה שזה פשוט עושה לך טוב על הלב?
אני אישית די בטוחה שהתשובה היא כן.
יש לך דעות מסוימות לגבי העולם הזה אך כאשר את מדברת אף אחד לא באמת חושב על זה אז אולי פשוט תכתבי את זה וככה הם יקראו את זה ויפנימו את זה יותר טוב?
אולי ככה הבנים בכיתה יבינו שבנות יכולות לעשות בדיוק את אותם הדברים כמוהם ואולי אפילו יותר טוב או שבריונים סוף סוף יקלטו שמעבר להתנהגות הנמוכה שלהם הם פוגעים גם בעצמם ולא רק בצד הבוכה.
ככל שהזמן עובר, כמה שאת כותבת יותר, את מרגישה שזאת הדרך שלך לצעוק הכל ולשחרר את כל הפצצות שאת מחביאה.
סביבה תומכת זה חשוב מאוד וככל שהיא מפרגנת ומייעצת יותר, ככה יותר טוב אבל מה שחשוב לא פחות זה להאמין בעצמך ולסמוך על החושים שלך למרות כל הפחדים.
העבר הקשה שלך משפיע על החיים שלך כל יום מחדש אבל הוא גם זה שעיצב את מי שאת היום אז תיקחי את כל העלבות והטראומות ותהפכי אותן לנשק הסודי שלך, אל תלכי עם הזרם ואל תלכי נגדו.
תיצרי לעצמך ציר חדש ומי שירצה ילך אחרייך, כי רק את יודעת מה שבאמת טוב בשבילך.
#תאמיניבעצמך