הזמנה

הזמנה
אבא שלי פעם סיפר לי שהוא היה ילד אז כל ההזמנות של הימי הולדת היו מגיעות בדואר, הוא בכלל גדל באוקראינה בשנות -70 ולא שזה היה מסובך מידי להעביר את זה מפה לאוזן אבל היה משהו ברישמיות הסובייטית שחילחל לילדים . אז אם קיבלת הזמנה בדואר למסיבת יומולדת הייתי יכול לבוא ואם לא אז כנראה שלא רצו לראות את הפרצוף שלך שם. גם אם זה היה החבר הכי טוב שלך שאתם מדברים כל יום, גם אז הזמנה בדואר או מה לעזאזל אתה עושה פה.
יש משהו בסדר הזה שקוסם ויש בזה גם משהו קר, כמו הרבה דברים בתרבות הסובייטית, אבל זה כבר נושא לפעם אחרת כי הפעם אני רוצה לדבר אתכם על אבא שלי ועל זה שהוא היה הולך כל יום , פאקינג כל יום לסניף הדואר המקומי ובודק לאיזו ואם בכלל מסיבת יומולדת הזמינו אותו, כי גם תיבות אישיות לא היו שם והכל הגיע לתיבות דואר שהיו מרוכזות בסניף המקומי. בגלל שהוא גם היה גר יחסית בקצה העיירה שלהם אז הוא היה צריך ללכת את שלושת הקילומטרים לכל כיוון, לא משימה בלתי נשמעת לילד משועמם בשנות השבעים באוקריאנה, אבל להורים שלו זה עבד טוב וגם לו, אז זה היה הטיול היומי שלו. באחת הפעמים הוא נתקל בילדה הכי יפה בשכבה שם והוא סיפר לי שהוא כל כך התבלבל והיה נבוך מהנוכחות שלה שהוא התחיל להגיע רק בלילות לבדוק את התיבה בשביל שלא יצא מצב שכולם ידעו שהוא שם כל יום. כמובן שעובדי הדואר ידעו אבל למי אכפת מהזקנים האלה גם ככה, מילים שלו, חולה על אבא שלי.
הוא בכלל לא אהב את המסיבות והמפגשים האלה, חבורה של 20-30 נערים ונערות שחוץ ממלכיי הכיתה כולם היו די מובכים מכל הסיטואציה, אבל הוא בהחלט רצה להיות מוזמן ולהיות מוזמן לכמה שיותר מסיבות של כל הילדים. לרוב הוא אפילו לא היה מופיע מה שעם הזמן הקשה עליו על לקבל הזמנות אבל עדיין תמיד בער הרצון הזה, הוא אומר שהיה אוסף אותם ואהב את הריח של הבול ולראות את התמונה לפעמים מצחיקה לפעמים מרגשת שהייתה מודפסת על הגלויה הקנויה או בעבודת יד של הילדים הטיפה פחות עמידים. וככה הוא היה אוסף את ההזמנות האלה. מאשר לעצמו שהוא רצוי בלי רצון גדול מידי להשתתף במשחק החברתי הזה, אבל אוסף .
שהילדה הכי יפה בשכבה שלו חגגה יומולדת בשנה האחרונה של הלימודים מבחינתו זאת הייתה גולת הכותרת, אם כל ההזמנות, הוא גם ידע שההזמנות שלה, כמוהה, היו הכי יפות ומקוריות וגם הכי יוקרתית כי כמובן שהייתה מחוזרת על ידי כל ילד וילדה נער ונערה בבית ספר.
הוא כבר הוזמן למסיבות שלה בעבר אבל זה היה בגלל שתמיד היה איתה בכיתה ועזר לה בשעורי בית, הזמנה פוליטית כמו שהוא קרא לזה. השנה הוא לא למד איתה שום מקצוע וגם היא עצמה מצאה מישהו אחר שיעזור לה בשיעורי הבית. כל כך התרגש לקראת האפשרות של קבלת הזמנה שכבר היה הולך לדואר פעמיים ביום, גם בלילה וגם בשעות הרגילות. באחת הפעמים ראה אותה שוב שם, עם חבילה גדולה ויפה של הזמנות, למזלו היא לא ראתה אותו אז הוא יכולה היה לתצפת עלייה מפזרת את ההזמנות בין תיבות הדואר אבל הוא לא ראה אם שלו קיבלה את פיסת הנייר המיוחלת. הוא מספר לי שהוא עמד מול התיבה שלוש שעות, כל כך חיכה לרגע הזה ופשוט הוא לא עשה את הצעד של לבדוק אם הוא קיבל אותה, לבסוף עזב את סניף הדואר ומבלי אפילו לבדוק, בדרך חזרה הבייתה הוא פגש את אמא שלי בפעם הראשונה.