הזמן. (ה"רציתי להוסיף" -חשוב גם למי שלא קורא)
היום אני רוצה להבין יותר את ההוא שבונה את האישיות.
ההוא שמאפשר למודעות לזרום אל תוך שצף החיים ונותן לה אישור להדביק לעצמה חוויות מהמסע בנהר.
האם עץ נופל, עושה רעש כשאין שומע?
האם השוקולד הוא מתוק כשאין טועם?
האם הזבל הוא מסריח כשאין מריח?
או האם בכלל האש שורפת כשאין מרגיש?
בעולם מקביל הייתי משאיר את השאלות פתוחות.
רק בשביל הרומנטיקה שבגילוי הנסתר.
אבל די!
מספיק!
המחשבות רוצות לצאת.
מי אני שאשאיר אותן נעולות בכלא הצפוף שרובץ על כתפיי?!
העצים לא עושים רעש, השוקולד לא טעים, הזבל לא מסריח, והאש לא שורפת.
העולם כולו היה חסר תכלית אם לא נמצאו בתוכו אנשים חווים – ואף הרדודים שבהם.
עצם החוויה שנקלטת במודעות האדם, היא זו שיוצרת את אפקט הכדאיות של כל הקיים!
במילים אחרות –
מים הם מרווים, האדמה היא רכה, והרוח היא קרירה.
אבל אם לא יתקיים יצור שיקיים את רווית המים, אז מים מעולם לא היו נכנסים בסקלת הרוויה.
ואם לא היה יצור שנהנה מאדמה רכה, אז אדמה מעולם לא הייתה נכנסת בסקלת הנוחות.
ואם לא היה יצור שמתכסה כשקר לו, אז רוח מעולם לא הייתה נכנסת בסקלת המיזוג.
אבל סתם מודעות שחוות היא לא פרקטית. משום שהיא צריכה מעין מנוע מקדם. מעין מנוע שקיים תמיד!
הזמן.
הזמן עוצר מלכת – זו לא קלישאה.
הזמן הוא לא שעון עם מחוגים, והוא גם לא סקלת מספרים.
הזמן הוא "גוש" אחד של אפשור!
"גוש" אחד, שכל עוד הוא קיים, אזי כל התוהו ובוהו שנקרא יקום, מתאפשר בתור בטן הריונית של אותה אמא "גוש".
אותה בטן שהתעברה במפץ מרעיש, ותלד – מי יודע מתי!!!!
טיפשי לטעמי לחשוב על מסעות בזמן…
המחשבה שמישהו יזיז לאחורה גוש שלכתחילה לא היה שייך בו הקשר של סקלת מספרים – צריכה להיקבר עמוק עמוק באדמה היכן שנקברו שרידי ההיסטוריה העזובים ביותר.
מה שמתקדם זה לא הזמן. אלא המודעות שלנו בתוך המודעות הכללית של היקום.
שהרי הזמן עומד מלכת, הוא עומד בפני עצמו.
הזמן הוא השביל הסלול למען הנהר.
הנהר הוא המודעות הכללית אליה כל אחד נזרק בנקודות מסוימות על גביו.
ואנחנו הן הסירות נייר הקטנטנות שלוקחות עמן כל שביב אבק מהדרך הזורמת.
אוספים זכרונות, חוויות, כאבים ושמחות.
אנחנו עוברי האורח המופשטים מן החומר, שמטיילים זמנית בעולם של חומר.
תגובות (17)
״האם עץ נופל, עושה רעש כשאין שומע?״
דווקא יש לי תשובה- תשאל חרש.
כמו שאמרת:״עצם החוויה שנקלטת במודעות האדם, היא זו שיוצרת את אפקט הכדאיות של כל הקיים״.
בוא נקח את הדוגמה הבאה שלך- הזמן.
הוא כשלעצמו גם לא קיים אנחנו- בני האדם הגדרנו את המושג הזה כך שהוא יתפס במודעות שלנו משום כך אנחנו יכולים ״לחוש בו״ ולתת לו ערך. אבל לולא הינו מגדירים את הזמן הוא מבחינתנו, לא היה קיים.. לפחות לא כמושג.
רק כשאנחנו מכניסים ערך נוסף למילון המושגים של החיים אנחנו נותנים לו ערך..
אפשר ללכת אפילו יותר רחוק, עד לאלוהים, אפשר להתווכח אם הוא קיים או לא.. אבל אני מניח שכל עוד יאמינו בקיומו, הוא התקיים וכשיפסיקו להאמין, הוא יחדל מקיומו
במילים אחרות אנחנו אלה שיצרנו אותו, ו״קיומו״ תלוי בנו.
יש מאמינים- הוא קיים.
אין מאמינים- לא קיים.
זה כל התורה.. ????????
בשורה תחתונה- הכל תלוי בתפיסה שלנו.
מממ… האמירה המעניינת שלך יכולה להתפרש לשני כיוונים.
אם הלכת על הכיוון שאני חושב שהלכת עליו, אז קלעת ברובד ההבנה!! :)..
לצורך העניין, מצד האמת – העץ שנופל יפיק אמנם גלי קול, אבל לא יהיה מי שישמע אותם ולכן הוא לא יעשה רעש, או בכלל יכנס לסקלת הרעש.
חחח יפה ששמת לב
אחרי זה קל מאוד לחבב אותך, אפילו אם תוכן הסיפור לא תאם את טעמו של הקורא
חחחח ???? רב תודות..
זה ממש עמוק. אני אישית אהבתי. רק חבל שבחיים לא הבנתי את התכונה הזו של בני אדם לנפח מעצמם יותר מידי. אם הבנתי נכון הרעיון הוא שאם לא היו יצורים חיים על האדמה אז היא לא הייתה לא קשה ולא רכה, כי אין מי שיגדיר איזו היא. אך למה אנשים לא חושבים על כך שאולי אבן תוכל לעשות זאת או האוויר או משב רוח או אולי המים יוכלו לתת הגדרה לכמה האדמה רכה או קשה. "אם לא יתקיים יצור שיקיים את רווית המים, אז המים מעולם לא היו נכנסים בסקלת הרוויה". לא רק יצורים (וצמחים) מקיימים את רווית המים, מה אם את זה יכולה לעשות גם האדמה. ונחזור לאדמה: מישהו יגיד שהאדמה הזאת היא רכה ומישהו יגיד שהאדמה הזאת היא קשה. זה עניין של יחסיות (כמו שגם בקשר לקרירות הרוח). פירוש הדבר שהיא לא רכה ולא קשה. בדיוק כמו שהיה מוגדר גם אם לא היו יצורים חיים ביקום. מכך נובע שלא משנה אם בני אדם (או יצורים בכללי) הולכים על האדמה או לא ההגדרה שלה לא משתנה. ובקשר לשאלה: "האם עץ נופל, עושה רעש כשאין שומע?" רעש תמיד מופיע במעבר של חומר ממצב אחד למצב אחר. כששוברים זכוכית יש רעש, כשמפוצצים בלון יש רעש, כשלועסים אוכל יש רעש, כשעוזבים גומייה מתוחה יש רעש. העץ נפל? עבר שינוי חומרי כלשהו (גם אם ברמה המיקרוסקופית)? אם עבר אז היה רעש. ובקשר לזמן אני נוטה להסכים עם Bale.
בוא נלך עוד לפני עניין היחסיות!
על עניין קיום הדבר מבחינתנו, מה שיוצר בסופו של דבר את אפקט החוויה(שמיעה לצורך הענין) ואת קיומה במציאות שלא היה מתאפשר ללא מודעות שאליה היא תקלט!
בוא נאמר שגלי הקול באמת יוצאים מעץ שנופל ביער שומם – אבל מציאות המילה "רעש" נוצרת רק באינטרקציה של מודעות עם הסיטואציה, ולכן "רעש" תהיה הגדרה לחייזר שמעולם לא נוצר..
לדעתי (ואם אתה עדיין חולק עלי, תירק עלי בפרצוף את האמת שלך. אני רוצה בזה!), עניין היחסיות בכלל לא שייך משום שבקלות אוכל לחשוב על מצב היפותטי של אדם שמאז יום הוולדו היה נעול בחדר ריק מלבד תמונה של אישה שתלויה על הקיר.
אם אבוא לאחר עשר שנים, כשהתינוק יגדל, ואשאל אותו – "תסתכל על האישה בתמונה. אתה חושב שהיא יפה?" והוא יתמה על עצם השאלה -" מה זה בכלל אישה יפה? היש סקלה ליופי? מי שבתמונה היא אישה וזהו! אל תתפלסף עלי אדוני הזר!".
אבל, מצד האמת – נקלט כל מה שצריך להקלט בראשו של הילד. החיטוב, הצבע, המסגרת, הריח המיושן של הבד.
הדיבור הוא שללא מודעות קיימת בעולמנו אנו – הדברים הללו בכלל לא יקלטו, ולכן החוויה שלהם (אחד מהחושים…) מעולם לא תיווצר ואפילו מצד האמת לא תהיה לה הגדרה!
אסכם בשתי מילים – אם מעולם לא הייתה מתקיימת מודעות בעולם, מעולם לא היה "רעש" עוד בשורש העניין. או במילים אחרות: היום לא קיים בשום מקום עלי אדמות – היצור שנקרא "חילפינזציפיון".
לירוק עלייך את האמת שלי? מי אני שאדע את האמת? וגם אתה לא יודע. אנחנו יכולים רק לשער לעצמינו איך נראית האמת הזאת. נכון, אתה צודק בהחלט שאם לא היו יצורים עם חושים בעולם אז קיום החוויה לא היה מתאפשר. אבל אני בכלל התכוונתי לכך שאולי לא רק באמצעות החושים ניתן לקלוט עולם אלא ברמה הרוחנית. וברמה הרוחנית לא רק יצורים חיים יכולים לקלוט אותו אלא כל דבר הקיים. ובאמת שאת הדוגמה עם האישה בתמונה לא הבנתי, או שהיא פשוט לא מספיק טוב מביעה את מה שרצית להביע. קודם כל, איך תינוק יגדל לבד? איך הוא בכלל ידע לדבר ולהבין מה אומרים לו? טוב נדלג על שלבים אלו. יש מראה בחדר או משהו שיש בו השתקפות? אם הילד ידע איך הוא נראה אז ישווה בינו לבין האישה ויגיד במידה זו אם היא יפה או לא. ואיך ידע הילד שאכן זאת אישה? יגידו לו את זה? רוב הסיכויים שיבין הוא כי זה בן אדם ואז ההשוואה תהיה בינו לבינה. ולא כמו בדרך כלל בין אישה אחת לאחרת. וכן אכן הוא יחשוב שיפה היא, כי ברמה הגנטית האישה מושכת אותו. אפילו שהוא לא יבין זאת במודע, אך בתת מודע הצורות של האישה ימשכו אותו לפחות בעיניים. ובקשר ל"חילפינזציפיון", פעם לא היה גם יצור שנקרא "אריה" או "לוויתן", האם זה אומר שלפני שבני אדם גילו אותם הם לא היו קיימים?
אתה איש יקר וחכם.. אבל יותר ממה שהסברתי, לא אוכל להסביר יותר..
ועם זאת – כשאכתוב עוד תובנות שלי באתר, אשמח לראות אותך מביע שם דעה עם שכל כמו שראיתי שאתה מסוגל ;)
עא הייתי מסכמת את כל הפסקאות הראשונות כ "הכל יחסי". מים קרים לאדם אחד ואותם המים פושרים לאחר. שום דבר לא קיים בלאו הכי. יפה מכוער נעים צורם… ההמשך, נסיעה בזמן יכולה להיות אפשרית אם לא מסתכלים על זה כפי שספרי פנטזיה מציגים את זה, ונעים יותר לכיוון המדע הבדיוני. תאר לעצמך מישהו בתוך מכונה שנעה במהירות האור. אחרי שניה אחת בשבילו, כשהוא יחזור, כולם יהיו זקנים. אני לא יודעת אם נסיעה אל העבר מתאםשרת, אבל אולי יש דרך להאיט את ההווה.
מממ.. יותר הלכתי שם קצת לפני העניין של "הכל יחסי" ויותר ברחתי לעצם קיום הדבר.. לפני שבכלל מדברים על יחסיות.. אבל יש לך בערך את מה שניסיתי להעביר :)
אגב, זית, אם את חושבת שאני טועה בהבנה שלי – תזרקי עלי אבנים עם הדעה שלך.. כל דבר שיעזור לחתור עוד ועוד אל האמת..
לגבי החלק השני –
באמת יש את העניין שהזמן הוא יחסי ביחס למהירות בה אנו נעים..פרדוקס התאומים אם אני לא טועה :S..
ואני מניח שאם דבר כזה באמת אפשרי – כלומר כאשר נגיע למהירות האור אז לכאורה נחזור אחורה בזמן, אז מה שיחזור אחורה זה לא אותה "מציאות זמן" שמצוירת בתור סרט של מכונת הקרנה (מה שלטענתי לא שייך לצייר לכתחילה), אלא המודעות הכללית שכוללת את המודעות של כולנו ואת ההסטוריה שהצטברה ב"חלקת הזיכרונות" של אותה מודעות כללית..
אם נוח לך לחשוב על זה כך – המודעות הכללית היא כל מציאות היקום, כאשר אפשר להשוות אותה למודעות פרטית של כל אחד – עצם זה שיש לנו חלקת זיכרונות במוח שנעים על רצף כרונולוגי, לא הופך את המוח שלנו לאובייקט שנמצא גם הוא בתוך אובייקט "זמן". כמו שלנו יש חלקת זיכרונות, כך למציאות כולה – ההיסטוריה כולה.
אהבתי כל כך, באמת שזה פתח לי ים של מחשבות שלא חשבתי בעבר. ואני גם אוהבת מאוד את התמונה שלך (משחקי הכס!)
תודה רבה לך לופה :)
אריה סטארק הנערצת הסגירה אותך בעניין הזה ;)
כל דבר מתקיים בייחס אלייך. אם אין אף מודעות בעולם אז אין כזה דבר קור כי זה לא מתייחס לאף אחד. לא? ולגבי הזמן, אני לא מספיק בקיעה, אבל נשמע הגיוני עד כמה שהבנתי (אם כי יש לי עוד דרךחחח)
חחח עזבי זית.. ניסיתי לקצר דיון שישתרך על עשרות תגובות ביני לבינך..
אבל, אשמח לשמוע את התאוריה שלך בנושא! קצת פתיחת אופקים לא תזיק לשום אדם שצמא לעוד :)
"אדם נבון אינו מפחד מהמוות, הוא מפחד מהזמן."
יש המון תיאוריות לגבי זמן, המון עובדות פסאודו מדעיות או סתם עובדות. אהבתי מאוד את הקטע (האמת שמה שמשך אותי מלכתחילה זאת התמונת פרופיל שלך… כי משחקי הכס!♥) אני חושבת שזמן וגורל קשורים זה בזה למען האמת, ולכן אני מליחה להבין את כל הרעיון שאתה מנסה להעביר פה, שהזמן 'נוצר' בשבילנו (או שזה רק מה שאני הבנתי מה הקטע?) לגבי האם עץ שנופל, האם שומעים אותו? זו שאלה מאוד מאוד פילוסופית, אם כי אני לא חושבת שהעץ נוצר כדי שנשמע אותו נופל (וכן כלפי הדוגמאות האחרות שלך..) אני חושבת שלעץ נופל יש מטרה, הוא לא נופל לחינם, גם אם אף אחד לא שומע אותו, מבין? אם אתה שם את 'האדם' במרכז אני יותר חושבת שזה מעין אריג שנרכם מכל אדם ומוביל למושג הנרחב הזה שנקרא 'זמן'. בכל מקרה חפרתי, סליחה. הכותרת והתמונה משכו לי את העין.
מאוד אהבתי, מדרגת חמש :)
*נרקם. סליחה. זה קורה לי הרבה כשאני כותבת מהר חח