הזדמנות

"עשיתי הכל נכון, כמו שאמרת לי".
"את לא. אני רוצה שתאהבי אותי. את לא אוהבת אותי".
אני כן. תאמין לי שאני כן.
"אבל אני לא יכולה לשלוט ברגשות שלי, טיפש".
"את כן. תכריחי את עצמך".
אין צורך. אני כבר אוהבת אותך.
"אני לא מבינה, אני צריכה לשלוט ברגשות שלי?"
"כן"
"זה לא משהו רצוני"
"אל תחמיצי לי פנים, רק תאהבי אותי וזהו"
אני כבר. אני אוהבת אותך ורק אותך.
"מה את חושבת?"
"כלום"
"אל תשני נושא"
"אתה זה ששנית"
"ועכשיו את משנה, טוב די"
"מה אתה רוצה ממני?"
"שתאהבי אותי"
אני אוהבתך אותך כבר. מתי תבין את זה.
"למה את לא יכולה לאהוב אותי, כמו שאני אוהב אותך?"
"כי אתה אובססיבי לאהבה. זה לא נורמלי". כי אני מתביישת שלא תאהב אותי כשאהיה קלה להשגה.
כי אני אוהבת אותך בכל ליבי, אבל מפחדת שלא תאהב אותי יותר. אני רוצה רק לקפוץ עליך בנשיקות, אבל אני מפחדת שתחשוב שאני משוגעת.
"אה, אז אם אני אהיה קשה להשגה תאהבי אותי?"
לא. אני אוהבת אותך גם ככה
"אני לא יודעת".
"מה את קמה? אנחנו באמצע שיחה!"
"אל תאלץ אותי להישאר כאן!" כי אני רוצה לבכות, ואני לא רוצה שתדע ותתחיל לשאול שאלות. ואני אאלץ לענות לך שאנ אוהבת אותך.
"מה יש לך? חשבתי שאהבת אותי אבל!"
אני לא אוהבת את דמעות הכעס שלך. בבקשה תפסיק. אני כן אוהבת אותך.
"איך אני יכולה לאהוב אותך לעזאזל!? איך!?" תאמין לי שבקלות. אני כבר אוהבת אותך. אין יותר מזה.
"אני עושה בשבילך הרבה. תאמיני לי. אפילו תודה אחת לא שמעתי ממך"
כי אני מתביישת. כי אני לא רוצה להיראות מוזר. אני רוצה להיות קשה להשגה, אפילו שאני אוהבת אותך.
"אל תסובבי אלי את הגב"
"אני אעשה מה שבא לי" חוץ מלהגיד שאני אוהבת אותך. אפילו שאני כן. אני מאוד אוהבת אותך.
"אם כך, גם אני".
לא. בבקשה אל תצא מהחדר.
הטריקה עוד מהדהדת בראשי, כאילו כל מה שהיה, עוד נשאר בליבי.

היא פיספסה את ההזדמנות שלה. אפילו שהוא נתן לה את ההזדמנת על מגש של כסף.