-הוריקן החיים -סיפורים בהמשכים -פרק ראשון-

"נו דור אל תעצבן אותי אני גם ככה עוד שנייה הורגת אותך צא כבר "
"שנייה מה את עצבנית "
"לא מספיק גמרת את כל המים החמים אתה עוד נתקע שעה מול המראה ,תרשה לי להודיע לך שאתה לא תשתנה בקרוב אתה תשאיר מכוער תמיד "
"אז איך את מסבירה את זה שכל הבנות רודפות אחריי " מחייך אלי וקורץ
"לא יודעת,לא אכפת לי צא כבר "
"טוב הנה הלכתי " הוא עושה עוד סירוק קל עם האצבעות על ה 'פוני' שלו ויוצא בחיוך מלגלג . לפעמים אני לא מבינה איך מכל האנשים בעולם נתקעתי אם הדור הזה הוא הבנאדם הכי מצבן ומציק שיש ואני יכולה לחתום על זה .אני ודור אחים אבל לא אחים ,אחים אין לנו קשר דם ההורים שלנו התחתנו כשהיינו בערך בני שלוש , אבא שלי היה עולה חדש מדרום אפריקה ובעבודה החדשה שלו הוא פגש את אמא של דור וכמו בכל סיפור יפה בסוף הם התאהבו והתחתנו ובינתיים אני צריכה לסבול את הקרצייה הזה במשך 14 שנה , בקרה יחגגו לי 18 .טוב ,לא ממש בקרוב עוד חצי שנה ויומיים . אם כבר דיברתי על ההורים שלי אז חשוב לציין שאני ואמא שלי לא בקשר מאז שההורים שלי התגרשו אמא שלי לקחה את זה ממש קשה וחזרה לגור בדרום אפריקה ואני נשארתי אם אבא שלי ואני חייה אם אשתו אבל אני כבר התרגלתי לקורא לה אמא . היא מגדלת אותי מאז שאני קטנה ואני רואה אותה כאמא לכל דבר יש אנשים שקשה להם להבין את זה אבל זה בסדר מבחינתי היא קצת עממית לטעמי אבל בסך הכול היא אחלה , אם אבא של דור אין לי מושג מה קרה ומה היה אף פעם לא שאלתי מחוסר עניין .
"בווו ! "
"דיי כבר , מה ניסגר איתך מפגר "
"חחח מה אתה קופצת , נו יפה לי ?"שואל ומיישר עם הידיים את החולצה של הבית ספר
"אמ.. נחמד " הוא מחייך ודחוף אותי קצת כדי להגיע למראה ,אני מגלגלת עיניים ויוצאת מהמקלחת כדי להחליף בגדים כי בכל זאת עדיין לא באופנה לבוא לבית הספר עם פיג'מה .אני פותחת את הארון ובחורת חולצה בצבע כלשהו עם סמל בית ספר , אני לא מבינה אנשים שלא אוהבים תלבושת אחידה לדעתי זה אחלה זה חוסך לי שעות של תסכולים כל בוקר וזה לא כזה מכוער אפשר לחיות עם זה . אני מסרקת מהר את השיער שמה לפלסטיק בצבע בהיר , לא בשביל היופי בשביל הברק ,טוב נו אולי קצת בשביל היופי .
כבר שבע ועשרים אני לוקחת את הכריך ודוחפת אותו מהר לתיק כי אין מצב שאני מפספסת את האוטובוס ,לפעמים את מפתיע את עצמי כמה אחרית אני בזמנים אני ממש מכינה את הבוקר שלי לפי דקות . כרגיל אני מספקיה להסעה ומקדימה בשתי דקות .אני עולה לאוטובוס ויושבת ליד אותה ילדה כמו בכל יום ומקשיבה לאותה מוזיקה ואותם דיבורים כמו בל יום בשנה .אני יורדת מהאוטובוס נכנסת לכיתה ,הכמעט ריקה אני מתיישבת ובודקת אם הכנתי את השיעורים לשיעור הראשון ואחר כך סתם מעסיקה את עצמי בפלאפון . הצלצול נישמע והילדים מתחילים להגיע. השיעור רק מתחיל וכבר ניגמר היום .בדרך לתחנה אני מסתכלת על הילדה שהולכת לפני ,אותה ילדה שכולם כעסו עליי בגללה, אותה ילדה שכביכול גרמתי לה לבכות , כל העניין הזה דיי מוזר לי אני תמיד השתדלתי לשמור על מרחק וטיפה ניתוק ממה שקורה בשכבה ובבית ספר עצמו .אני לא מרגישה שייכת או קשורה לבית ספר או לאנשים שבו ,לפעמיים אני מרגישה ממש שאני מנהלת חיים כפולים כמו סוכנת חשאית כזאת . יש לי שתי חיים אחד בבית הספר והשני מחוץ לבית ספר ,משפחה וחברים .לפעמים זה נראה לי מגוחך ומטופש אבל אני מעדיפה את זה ככה, הכול יותר שקט ורגוע ,אני מתחילה את היום בבת ספר ואחריו מבחינתי התחיל היום ,אני הולכת לבית ספר למטרה אחת בלבד ללמוד אם הייתי רוצה להיות עם חברים לא הייתי לומדת בבית ספר שאני לומדת בו כי הוא של 'מחוננים' .לא שאני לא מחוננת, אני ממוצעת אבל זה עושה רושם טוב להגיד שלמדת בבית הספר הזה אבל בכללי האנשים שנמצאים בו דוחים אז אני שומרת רק על קשר של 'היי' ו 'ביי' לא יותר מזה וניראה שזה הכי טוב לכולם .
אני טיפה מגחכת ומיד מפסיקה בידיעה שאני הולכת לבדי וזה נראה כאלו אני מדברת לעצמי .באוטובוס אני מתייבשת לבד והאזניות כבר עליי מהרגע שיצאתי מהכיתה . אני מגיע הביתה בשאנטי שכזה מניחה את התיק והולכת לחדר אני מתחברת לפרופיל מעדכנת כמה דברים .קיבלתי הודעה מאורי "אל תשכחי היום ב-3 ,את כבר בתחנת רכבת " "אל תדאג ,מה אתה לא סומך אליי ?" השבתי לו
"עלייך סומך אבל על הזיכרון שלך לא " צחקתי כי זה נכון "צודק גם אני לא " התנתקתי ובדקתי מה השעה . השעה הייתה רבע לשתיים וכרגיל אני מתחילה לארגן לי את הזמן לפי הדקות .
בעשרה לשלוש כבר הייתי בתחנה חיכיתי כמה דקות ואז הרכבת הגיע .עליתי אליה , אורי עלה תחנה אחרי והתיישב לידי שמח מהרגיל "מה קרה אורי ,יש משהו שאתה ורצה לספר לי ?" "
לא אבל יש הפתעה בשבילך "
"ואלה ? מה ?"
"זוכרת שלפני שבוע היינו בים "
" כן נו דבר אל תמתח אותי "
"אז את זוכרת שברחת לי כשדיברתי עם חבר שלי "
"כן , נו אבל הסברתי לך למה "
"נו בדיוק בגלל זה , אמרת שהחלום שלך הייה לפגוש את הבחור שהיה לידו מאז היותך קטנטנה " אורי ואני תמיד צחקנו על השפה הגבוה ואהבנו לדבר בה כמשהו שהוא רק שלנו "אז אמרתי לעצמי אם אני יכול להגשים למישהו את החלום ,אז אני לא יעשה את זה? איזה מן בנאדם אני יהיה "
"מה? וואי אני לא מאמינה , רגע אז מה ? לאן הולכים ?"
"תירגעי, אנחנו הולכים לקניון קבעתי עם אותו חבר לגבי משהו ואמרתי לו שיביא את טומי איתו " במשך הנסיעה שתקנו ונזכרתי במה שהייה לפני שבוע בים , אני ואורי היינו עם כמה ידידים והלכנו להביא לכולם גלידות מהקיוסק ובדרך אורי ה 'סלב' הזה ראה חבר שלו והוא עצר לידו ודיבר איתו , אני עמדתי ליד אורי והסתכלתי על אותו חבר ולידו ראיתי את טומי , טומי קליין . טומי קליין היה מבחנתי ורק ממבחנתי 'סלב' הוא אח של דוגמן ידוע וכשהייתי קטנה ראיתי את טומי בתוכנית טלוויזיה ומאז תמיד חלמתי לפגוש אותו. אני זוכרת בלילות שתמיד הייתי מדמיינת איך אנחנו נפגשים ומתאהבים וכל זה כי אז כמובן הייתי קטנה וחייתי בסרט
ואז מצאתי את עצמי עומדת מולו והייתי בשוק כמעט התעלפתי ,הסמקתי מעט והלכתי מילדם כי פחדתי שאני יעשה משהו שאני יצטער אליו כי תמיד שאני לחוצה אני נהפכת לקלוצית אחרי כמה דקות אורי בא אליי ושאל למה הלכתי ואמרתי לו שאני יגיד לו אחר כך כי ידעתי שהוא יעשה משהו פדחני אז אחרי שהלכנו מהים סיפרתי לו על טומי הוא צחק אליי טיפה וזה עבר , החלפנו נושא ושחכתי מזה . וכנראה שאורי לא , לפעמיים אני לא יודעת איך להודות לאלוקים על שנתן לי אותו,אורי היה בשבילי הכול, הוא הבנאדם הכי חשוב לי וכן תופתעו אבל אפילו יותר מההורים והמשפחה שלי . את אורי הכרתי לפני כמעט שנה וזה מרגישה לי שאני מכירה אותו כל חיים שלי, אורי יפה אפילו יפה מידי שזה מחשיד ברגע הראשון שהכרתי אותו נדלקתי עליו ושהכרתי את האופי שלו התאהבתי אבל מיד וויתרתי לא בגלל שאני ותרנית אלא בגלל שאורי היה יותר מידי חשוב לי וראיתי אותו כמשהו גדול מידי בשבילי שאני לא יוכל להשיג ,לאט לאט אני ואורי התקרבנו יותר אבל עדין הכרחתי את עצמי לא להתאהב בו אבל מסיבה אחרת הפעם ,הוא נהפך לידיד הכי טוב שלי ,לידיד נפש הוא הבנאדם היחיד שהעזתי לבכות לידו בגלוי ,שהעזתי לספר לו הכול ובביטחון שהוא באמת מקשיב לי ובאמת אכפת לו ממני וידעתי שאם נגיד אנחנו כן נהיה ביחד זה אף פעם לא יחזור להיות כמו שזה עכשיו ואין מצב שבעולם שאני יוותר על הקשר הזה ,הוא בנאדם כל כך מדהים, אני מעריצה אנשים כמהו הוא כל כך שליו ורגוע ומבין ותמיד יודע מה לעשות ומה לומר הוא בנאדם טוב .אני אישית בחיים לא מצאתי משהו רע אחד להגיד עליו . אני עדיין אוהבת אותו אי אפשר שלא אבל אני מדחיקה בזה ולא נוגעת ומעזה אפילו להתקרב למחשבה הזאת טוב לי עם איך שאנחנו ,אני רואה אותו כמעט כל יומיים הוא האוויר שלי הוא האור שלי .