הודעה חשובה לגבי הפרישה! (הודעה אחרונה…)

*לוקחת אקדח*
*נעמדת על קצה צוק גבוה, מעל ים סוער*
*יורה לעצמי בפאקינג ראש*

לא תולעת שלי!!!!!
כולם פורשים !!!!!
אל תעזוב אותיייי אני צריכה את השירים שלך לנשמה שלי !!!!!
בבקשה לא. אל תפרוש ! פליזזז
כולם פורשים זה לא פייר.

הו לא!!
אמממ… הא, אני לא מכירה אותך אבל…
לאאאא!!! בבקשה תישאר )':

רון! אופ איתך!
טוב אני רק אאחל לך דרך צלחה ושיום אחד תרצה לחזור לכאן…
שמחתי להכיר (בקושי) אותך.
אוהבת ♥
*יורה בעצמי כמו ליז ונופלת מהצוק*

я умру :(

נייהההההה ציירתי ביל סייפר וההורים דנבו לי את המצלמה :[ תישאר כאן עד שאני אקבל אותה חזרה ואני אראה לך?

אל תעזוב

תולעתת הבטחתת ליי שתחזורר לבקררר רק בגלל זהה אני לא כועסת עלייך. אוהבת מלא מלאא ומקווה שתחזורר בקרובב

:(

בהצלחה בהמשך הדרך…

הילדה התמימה הלכה לבדה ברחוב הסואן, כולה בוכייה. "איך הוא היה יכול לעשות לנו את זה?" היא צועקת אל עבר השמיים. אין תשובה. כולה רועדת היא פונה לעבר בית המרקחת. לאחר זאת היא הולכת הביתה, נשכבת על המיטה ובולעת את הכדורים. 'אני בטוחה שלא תשכח אותנו', היא ממלמלת במרירות ובולעת אותם.

-כותרת ראשית בעיתון-
הילדה יובל, הנושאת בכינוי אנונימי\ת, באתר סיפורים מסוים, נמצאה על מיטתה מתה. ככל הנראה התאבדה.
תולעת ספרים, הידוע בכינויו רון, חשוד בנטישה, ולכן להתאבדות של שניים מחברות האתר, תולעת מבוקש על ידי כל גופי המשטרה וכוחות הביטחון שיש. כל מי שרואה אותו, נא להתקשר למספר 052תולעת אתה חתיכת מעצבן899

אל תדבר איתי , מעצבן!!!

אני שומעת את השיר ברקע וקוראת את הקטע והתגובות ואני בקטע ריגשי עכשיו ז יש לי דמעות למרות שאני לא מכירה אותך….
אני יודעת מזה החשש הזה של לאבד משהו וזה מה שאני מרגישה עכשיו.\
אל תעשה את זה!!

דאמט אתה לא יכול לעזובבב
מה עם אנגל והילדה שלכם???????
תשמור קשר לפחות במייללללל

עוזב? כשאני החלטתי לחזור.
אתה חבר טוב של טולי, רועי ופירפיר אם אינך מרחם עלינו, רחם עליהם והשאר.
בכול אופן שמור קשר במייל.

אתה כותב יפה, ואני בקושי מכירה אותך, אבל בנאדם, אל תעזוב.

אתה כותב ממש יפה. אל תלך…

רונצ'וק נתגעגעעעעעעעעעע
למרות כל הזמן הקצר שאנחנו מכירים..
אבל נכנסת ללב של אנג'לללללללל
חחחח
עדיין אוהבים אותךך!! :)

לא!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אולי אתה לא מכיר אותי אבל אני מכירה אותך.. אתה המחבר של הסיפור הראשון שקראתי באתר! (2012) לא היה לי משתמש אבל אחרי שקראתי על כמה כיף לכתוב וזה החלטתי לפתוח משתמש השנה וקראתי (כמעט) את כל הסיפורים שלך ואם אתה עוזב תן לי לרשום לך משהו:
~קרדיט לאנונימי\ת [או בשם העט; מ.ח.]

אני יוצאת מביתי אל הלילה השקט. מדי פעם אני שומעת סירנות מזהירות אבל הן לא מטרידות אותי. אני מקווה שתסלח לי על הופעתי המחרידה – עיניים אדומות נפוחות מבכי, שיער פרוע, וייבבה שיוצאת מפי פעם בדקה. אני נכנסת לביתך ב????? מספר????? ונאנחת קלות, חושבת על חיי העלובים. אני נכנסת לחדרך ומרימה את השמיכה מגופך. אני מבחינה בקול יחיד היוצא מפיך אבל מתעלמת ממנו. אני מרימה את תיק הצד שלי, ופותחת אותו. אני מוציאה שבעה כדורים וסכין. אני מסתכלת במראה התלויה על קיר חדרך ומנגבת את הדמעות שייצאו מעייני בדממה. אני מגלגלת אותך לצד המיטה, מפנה מקום. אני בולעת את הכדורים ונשכבת. אני תוקעת את הסכין בחזי ותוהה מה יקרה שתתעורר. להפתעתי, אני לא אצטרך לחכות. אתה מתעורר למגע הקר של כת הסכין ששמטתי מידי. "א-א-אאוריקה?" אתה שועל וקצוות ראייתי משחירות. "לא פרשתי.." אתה אומר. חיוך מרוצה מתפשט על פניי ואני מאבדת הכרה כשאני רואה אותך מתקדם אל עבר הטלפון של ביתך. "שלום? אני רוצה לדווח על נערה…… אני לא שומעת יותר.

– אני מתעוררת בבית חולים לא בריאה ולא שלמה אבל חיה –