הוא אמר..
הוא לא ידע שאותו אהבתי בסתר,
עד שהיא הגיעה ילדה יפיפיה שגנבה את ליבו וכלאה אותו במלתעותיה,
הוא אמר לי שהוא אוהב אותה אך פניו מראות אחרת..
הייתי רוצה שהוא יגיד אפילו יתן סימן שהוא מרגיש משהו,
אבל יום אחד נישברתי החלטתי ליברוח מעצמי,
להחליט שאני זאת לא אני,
להחליף את אישיותי ואת צורת לבושי..
הרעיון הצליח נהייתי פופולרית יותר,
אך הוא לא רצה להיתקרב או לראות הוא לא ירק עליי אבל כך הוא היה רוצה לעשות.
ניסיתי לדבר להגיד מילה אך הוא היתעלם מימני ולהקשיב כלל לא רצה,
כשחזרנו מבית הספר הוא סוף סוף דיבר הוא אמר שהוא לא רוצה להיות בקירבתי יותר,
כנראה שבאותו רגע דמעות יצאו מעייני אך עכשיו הוא יודע שעשיתי זאת בישבילו ולא אחר.
הוא לא ענה הוא רק היסתכל הוא היה ניראה מבוהל ומבולבל רציתי להחזיר את הזמן לאחור לעצור את עצמי מלהגיד מילה אך הכל קרה כל כך מהר,הוא חיבק אותי דבר שחשבתי שלא יקרה,
״אני מיצטער״ הוא אמר והוציא טבעת קטנה מכסו ״זה אמור להיות שלך״ הוא אמר וחייך.
היסתכלתי עלייה לפחות שעה ישבתי בבית ולא האמנתי למה שקרה,
הייתכן זה אמיתי הוא הראה לי רגש שמאוד הפתיעה אותי.
רק שעכשיו אני טועה האם הוא עדיין איתה?
האם הטבעת הייתה אמורה להיות בישבילה?
ופשוט בגלל הרחמים הוא החליט להעניק לי אותה?
אני לא יודעת ואיני רוצה להסיק מסכנות,
אולי מחר אני יגלה הרי הכל יכול לקרות :)
תגובות (0)