ההשקה

ההשקה

הייתי שם כל הערב, שתיתי, אכלתי, דיברתי דיבורי סרק עם כמה נשים וכמה מן הסוג השני. מדי פעם פניתי לשולחן המזון, וגנבתי משם עוד ועוד כעכים טעימים, בשלב מסוים אפילו הכנתי לי נוזל לא בריא, והוא היה די חינני. אך אז, לאחר כמחצית השעה באירוע המשעמם להחריד הזה, פנתה אליי עלמת חן, ואמרה שהסתכלה עליי כל הערב. באמת ? שאלתי אותה. ומטבעי הביישני לא התרגשתי ולא חשבתי שהיא הסתכלה בגלל שאני נראה טוב, אלא כי היא רצתה לצחוק עליי.
ומה הרגשת ? שהסתכלת עליי ? שאלתי אותה. שאתה מישהו שאפשר להתאהב בו, ענתה לי. נראה לי שאת טועה, ניסיתי להרגיע אותה, והיא הייתה כל כך יפה. אני לא טיפוס כזה, אני ביישן.
עניתי, אך היא הורידה את ידי והוציאה את הכעך מידי, ואמרה לי בשקט באוזן. בוא לשירותים.
לא רציתי, פחדתי, ולא אני מסוג האנשים שעושים דבר כזה. לא, אמרתי. היא הבינה די מהר, והלכה לה לדרכה, לחצי השני של החדר, ואז ניגשתי לחבר שהזמין אותי לאותה השקה. מי זו ? שאלתי. והוא אמר שהוא לא יודע, הוא לא הזמין אותה. בטח חברה של אחד המוזמנים. אתה לא מכיר אותה ? שאלתי. לא, ממש לא. טוב, אם אתה אומר, הייתי קצת בהלם.

זה לא יפה לרחרח אחריי, אמרה לי בלחש מאחוריי. אני לא יודע מי את ומה את רוצה. אני בסה"כ רוצה שיהיה לך טוב. אבל את לא מכירה את אביתר, הוא לא הזמין אותך. הוא ועוד איך הזמין אותי, אתה לא מבין כלום. החלה לגלות סימני עצבנות. אני מבקש שתעזבי אותי, אמרתי.
אין בעיה, רגזני. אני לא אעשה לך כלום, רק שתדע שפספסת את זה בגדול. כי הייתי יכולה להיות לך לאחלה חברה. ואתה לא רוצה, אין לי בעיה עם זה. מה שמך ? שאלתי. אני לא יכולה להגיד לך, ועזבה אותי ליד השולחן. אחרי שחזרתי מהנוחיות, חיפשתי אותה והיא נעלמה. אביתר, איפה הבחורה ששאלתי אותך עליה ? איזו בחורה ? שאל. נו, זו שאמרתי לך עליה.
לא אמרת לי על שום בחורה. היפה הזו, שלא הזמנת. כולם פה מוזמנים. דוד, אתה מרגיש טוב ? אתה נראה קצת חיוור. הייתי בטוח שראיתי אותה. לא, לא ראית אף אחת. אתה הוזה. לא, אני הייתי בטוח. חכה כאן. יצאתי לרחוב ליד הבית הזחוח, וחיפשתי אחר אותה עלמת חן. לא ראיתי אף אחד ברחוב, פרט לכלב משוטט. קראתי לה, למרות שלא ידעתי את שמה. צעקתי צעקות חסרות שחר, ולא היה מענה. עליתי חזרה לדירת אביתר, ושאלתי אותו שוב אם בטוח לא ראה אותה. לא ראיתי, אני לוקח אותך למיון פסיכיאטרי. אתה לא נראה לי טוב. אל תדאג, הכל בסדר, עניתי.

המשכתי להיות בהשקה, אכלתי מדי פעם. אפילו סושי היה. ופנו אליי אנשי היי טק וגם עובדי בניין. היה מעניין מאד יחסית לאדם שבא לבד, הבחורה לא יצאה לי מהמחשבות, וידעתי שאולי דמיינתי אותה, ואולי לא. אבל משהו בי עורר אותי והתחרטתי שלא הלכתי איתה לשירותים שהייתה הזדמנות, למרות שזה מפחיד אותי. ישבתי לי על כיסא בצד, דיברתי עם מטפל נוסף, והייתה שיחה קולחת. לאחר כמה זמן, האנשים החלו להתמעט. ואני נותרתי ונשארתי עד לפנות בוקר, כדי לעזור לאביתר עם הקיפולים. הוא העריך את זה, ושוב שאל אם אני רוצה איזה טיפול או כדור הרגעה. אמרתי לו שהכול בסדר, ובאמת בשעה אחרי ארבע בבוקר יצאתי לרחוב וראיתי כל מיני תימהוניים, וניגשתי לי, בשקט לאחד הפינות. ישבתי לי, לעסתי גומי לעיסה, וראיתי מולי את האישה. חיפשתי אותך, אמרתי לה. והיא השיבה, אני מכירה אותך ? אתה מטריד אותי. לא, אמרתי לה, דיברנו בהשקה. לא, אני לא מכירה אותך ואני מבקשת שתלך. הלכתי, וידעתי שזו היא, אבל לאחר כמה שנים, שנזכרתי בה במקרה, היא הגיעה למחשבותיי ואמרה לי, זה הכל היה בראש שלך. ואם תרצה, אני לשירותך.

לא כל כך הבנתי, אבל החל מאותו יום, חיי השתנו. וידעתי שהיא תמיד תהיה לצדי. אביתר ידע שאני לא כמו כולם, וזה לא הפריע לו. ראיתי את מי שחיפשת, אמר לי יום אחד. לא, לא ראית אותה. אני בטוח בזה. והוא נפל לרצפה ומת. קראתי מייד לכוחות ההצלה, שקבעו את מותו. ואני נשארתי בשלי, הלכתי לאט ברחוב. לפתע התעוררתי מחלום בהקיץ, הייתי מול שולחן המזון, ומישהי ניגשה אליי, הסתכלתי עליך כל הערב. הקשבתי לה, הייתי מנומס, ואמרתי לה, באמת ?