ההוא שלקח את חיי -פרק 3-

אז זה התחיל.
קמתי בחדר לבן, עם\' מיטה לבנה, וחלון ענקי, כמו חלון ראווה שמתצפת לכביש הרחב ומליוני מכונית יוקרה או סתם מכוניות פשוטות ממהרות למיליוני מקומות שונים.
מליוני אנשים קצים ברחובות עם אוזניות בלוטוס, מחוברות להם לאוזניים והם מדברים כאילו הם מלכי העולם.
הסתכלתי על עצמי.
הייתי לבושה בחליפת פיג\'מה ורדרדה עדינה, מבד קיצי ונוח.
יצאתי מהחדר.
מדרגות לבנות משני צדדי הבית הובילו להול הלבן. בין שתי גרמי המדרגות עמדה גדרה, כאילו מרפסת תצפית לסלון שלמטה. עמדתי שם.
הגעתי עד סוף הגדר. הסתכלתי למטה, ראיתי שם מישהי.
עם שיער שטני, קצת מלאה, סינר קשור למותניה.
\'בטח עוזרת הבית\' חשבתי לעצמי.
היא פתחה עיניים גדולות וצעקה: \'dios mio! Se desperto! La nina se desperto!\' (ספרדית, אלוהים! היא התעוררה! הילדה התעוררה!)
הקול שלה צרם לי באוזניי. ירדו לי דמעות.
הרגשתי את כל גופי יבש, כואב, \'El agua \' (ספרדית, מים). לחשתי. \'Me das un poco de agua, por favoe?\' (ספרדית, אני יכולה לקבל מעט מים?)
היא לא שמעה אותי.
הרגשתי את רגלי נופלות.
פתאופ כאילו כל הלבן החליט להתנקם בי.
הסתנוורתי.
כל גופי התחמם.
הרגשתי את עצמי נופלת.
הדבר הבא שזכרתי, הוא את עוזרת הבית עומדת מעליי, ממלמלת מילים לא ברורות.