ההוא שלקח את חיי- פרק 2.

נסיתי תמיד לשכוח את היום ההוא.
היום בו נלקחו חיי. היום בו נלקחה משפחתי. היום בו נלקחה אהבתי.
היום בו ברחתי מארגנטינה ונשבעתי לא לחזור לשם יותר בחיים.
היום בו בכיתי דמעות של דם.
***
הייתי אז בת 10 אולי.
משפחתי במקור מארגנטינה. בבית כולם היו מדברים ספרדית.
נולדתי בארץ. חייתי את חיי.
הייתי ילדה שמחה, תמיד הייתי מחייכת. עיניי הירוקות חייכו תמיד. צחקו.
בחופשת הקיץ של כיתה ה', נסענו לארגנטינה. לביקור מולדת, לביקור משפחה וגם סתם לטיול נחמד.
הקיץ עבר כיף מאוד. טיילנו הרבה. נהנינו. צחקנו.
עד אותו יום.
דודה אלגרה הזמינה אותנו לחתונתו של בנה הגדול. כמובן שהלכנו.
החתונה הייתה חתונה לא מהעולם הזה. מושקעת בטירוף.
נשארנו שם עד 3.5 בלילה.
בשעה רבע לארבע, יצאנו מהאולם.
נסענו בכביש הבינעירוני הארוך.
פתאופ הגיחה מכונית מולנו.
שחורה, קטנה, אבל מהירה בטירוף.
הכל טס מהר.
הדבר האחרון שאני זוכרת, זה שיצאתי מהמכונית שלנו שעלתה באש, והמשטרה החזירה אותי לבית.
למחרת, קמתי בחדר גדול ולבן.
ואז זה התחיל