ההוא שאני אוהבת, אהבה אחרת

השקיעה יפה. היא יושבת על החול הרך, משחקת איתו בידיה מבלי משים. היא לובשת שמלה קצרה בצבע אפרסק, היא הלכה יחפה מביתה עד הים, מרחק של כחמש דקות. היא לא לקחה איתה טלפון, היא ידעה שאין לה סיבה. אף אחד לא יחפש אותה בכל מקרה, לאף אחד לא אכפת. חוץ ממישהו אחד. מישהו שהכירה לפני כשנה, הוא היה איתה אחר הצהריים. היא הייתה בתקופה קשה כשהם הכירו, אבל אף אחד לא ידע. החוג הזה היה הפעם היחידה בשבוע שבו היא הייתה שמחה. כי היו לה שם חברים אמתיים, כי הוא היה שם.
היא נזכרת בכל הזיכרונות המתוקים והנושנים האלו בעודה משחקת ברגליה בחול, וקול עדין של צחקוק השתלב עם לחשי הגלים שברקע.
היא נזכרה בכמה שהיה קשה לה אז, כשהכירו, לפני שדיברו. היא הייתי בתקופה בודדה וקשה. היא חשבה הרבה על התאבדות, הרבה יותר מדי. היא רצתה לסיים את הסיוט הזה כבר.
היא עדיין חושבת על זה לפעמים, אבל לא בגדר רעיון ממשי. היא יודעת שיש מי שיבכה אם היא תלך.
עיניה מביטות על השמש, הולכת ונעלמת לה, כמו שנעלמה לה התקווה אז, לפני שנה. באותו הזמן היא לא ידעה שהשמש חוזרת בסופו של דבר.
ואז הם התחילו לדבר. היא אף פעם לא חשבה עליו בקטע רומנטי. הוא פשוט היה ידיד שלה. היא לא ממש חשבה עליו יותר מדי.
השמש שנייה לפני שהיא נעלמת, וריח הים ממלא את ריאותיה בשלווה. היא נזכרת בכמה היא השתנתה בשנה הזו, שנה קשה מתמיד. היא לה המון לחץ בבית הספר, היא חוותה פרידות קשות, היא חשבה על המוות, היא הייתה לבד, המשפחה שלה לא הייתה שם בשבילה, ואף אחד לא ידע כמה קשה היה לה. היא השתוקקה למצוא מישהו שימלא לה את החור הזה. היא הייתה מוכנה לעשות הכל למענו, רק שיבוא.
ואז היה היום הזה, שבו נשבר לה הלב, שוב. זה ריסק אותה לגמרי. הרבה בכי, הרבה ריבים, הרבה מחשבות, הרבה שקט. השקט הזה שבר אותה, כי לא היה לה עם מי לדבר. היא הייתה בוכה מתחת לשמיכה. ובאותו היום, הוא שלח לה הודעה, שאל אם היא בסדר. היא הייתה המומה, היא הבינה שבעצם הוא היה שם לצידה כל הזמן הזה, והיא לא שמה לב. היא כל כך חיפשה להיות חשובה למישהו, והיא לא שמה לב שהוא תמיד חיכה לה, שאל לשלומה.
החול הרך העוטף אותה מתקשה מדמעותיה שלה, הזולגות מעיניה. הן דמעות של עצבות, על כך שחוותה את כל אלו, אך הן גם דמעות שמחות, כי היא יודעת שהיא כבר לא במקום הזה יותר, היא יודעת שיש לה אותו.
היא תהתה האם זו חברות של אחים גם מצדו שלו. האם גם הוא מעריך אותה כאחות, או אולי היה רוצה שזה יהיה יותר מזה. היא ידעה שאין לה האומץ לשאול, כי הכל די ברור מאליו ביניהם. ולא רצתה להעליבו שהוא כמו אח בשבילה, וקשר רומנטי רק יהיה רדוד יותר מאשר הוא עכשיו.
היא ציירה לב על החול הרך ונתנה לגלים לשטוף אותו. היא אהבה אותו יותר משאפשר לתאר במילים. היא שמחה שהוא היה החבר הכי טוב שלה. היא שמחה שמצאה אותו, שהוא בא לפני שיהיה מאוחר מדי.
השקיעה יפה. היא יושבת על החול הרך, משחקת איתו בידיה מבלי משים. היא לובשת שמלה קצרה בצבע אפרסק, היא הלכה יחפה מביתה עד הים, מרחק של כחמש דקות. היא לא לקחה איתה טלפון, היא ידעה שהוא לא יברח לה, כמו כל השאר.