ההגיון שהלך לאיבוד (בשערי בית המשפט)

הוא נאלץ, בכורח נסיבות שלא כאן המקום לפרטן, לסגור את חברת ההזנק אותה מינכ"ל בהצלחה מסוייגת מזה תריסר שנים. הוא דאג לפטר כדת וכדין את עובדיו המסורים, לשלם להם את כל מה שמגיע ואפילו יותר, לדווח לספקיה ולקוחותיה ולפרוע את חובותיה. תם ונישלם עידן.

שיחק מזלו וחרף גילו המבוגר (שהרי מן המפורסמות הוא שהתעשייה עתירת הידע, כמכונה מאיצת-זמן, מזקנת את מהנדסיה בקצב מהיר מהשעון הביולוגי) הוצעה לו משרה מאתגרת שחייבה העתקת מגוריו למדינה זרה ומרוחקת.
הוא ארז את כל מה שהיה צריך, ניפרד מכל מי שחש לנכון ויצא לדרכו החדשה.
הוא התרגל, השתלב ועשה כמיטב יכולתו להשכיח את חתחתי העבר ולמצות את הזדמנויות ההווה.

מקץ חודשים אחדים בארץ הנוכריה, נישלח אליו במפתיע מכתב רשום מבית המשפט המחוזי שבו הוא מזומן, בתאריך ובשעה נקובים, להתייצב בפני השופטת המכובדת הילה (שמה המלא חסוי שלא להלבין ברבים את פניה) לדיון בגין תביעה קנטרנית של אחד העובדים לשעבר כנגד החברה הקודמת (ישות שכבר שבקה חיים לכל חי) וכנגדו, באופן אישי, כמי שכיהן כמנכ"לה.

לאחר שרוגזו שכח, נערך לסיכול ממוקד של המטרד הלא צפוי. לא קל כשאתה במרחק תריסר שעות טיסה מזירת האירוע ומקדים את שעונה ברבע יממה תמימה. על אחת כמה וכמה כשאתה נטול גישה לארכיון הגנוז של החברה על כל מסמכיו שיש בהם מידע רלוונטי כדי לאשש את חפותו וחפות החברה.

שוחח עם פלוני ואלמוני, כתב לאלמוני ופלוני וביקש את הא ודא – דוח"ות ואישורים להפרכת טענותיו השקריות של העובד. ואכן, עלה בידו לאגד אלומת ראיות המוכיחות מעבר לצל צילו של ספק שהעובד הנ"ל קיבל את מלוא הכספים שנצברו לזכותו לרבות קרנות, תגמולים ופיצויים ללא כחל וסרק וכי אין כל עילה של ממש לטרוניותיו.

הוא צירף אותם כנספחים למכתב הממוען לכבוד השופטת הילה ובו שטח את טיעוניו הלעומתיים אחד לאחד בניסוח משפטי, מסוגנן, צח ובהיר. בקיצור, כתב הגנה לעילא ולעילא שלא היה מבייש אפילו עורך דין מנוסה.
ובאשר להזמנתה של כבוד השופטת להתייצב בפניה במועד שצויין הגיב בזו הלשון: "לצערי איני מתגורר בארץ מזה כארבעה חודשים ואין באפשרותי להגיע לבית המשפט במועד אליו זומנתי".

כחודשיים לאחר המועד התקבל מכתב רשום מכבוד השופטת בו מצויין כדלקמן: "אני מאשרת את הודעתך על אי יכולתך להגיע לדיון כנציג החברה. יחד עם זאת אני קונסת אותך בכך וכך שקלים בגין אי התייצבותך בפני במועד הנידון כמנכ"ל החברה בלא שהודעת על העדרותך למפרע".

קרא את פסיקתה של השופטת הילה שוב ושוב. הפך בה והפך בה וחיפש שמץ של היגיון. משלא מצא ולו כזית, לא התעצל וענה לשופטת בזו הלשון: "כבוד השופטת. בהתייחס למכתבך מיום זה וזה, צר לי כי נישגב מבינתי להבין פשר דברייך. ההגיון ההנדסי שלי גורס כי אם נבצר ממני, החתום מטה, להגיע לדיון כנציג החברה עקב העדרי מהארץ, משמע כי נבצר ממני, החתום מטה, להגיע גם בשם עצמי, כמנכ"ל החברה. לפיכך לא נותר לי אלא לראותני פטור מהקנס בגין אי הופעתי".

תשובה למכתב הזה לא הגיעה עד עצם היום הזה. למותר לציין כי גם הקנס לא שולם עד עצם היום הזה.