הדרך

כמו תקליט שרוט שחוזר על עצמו, כך גם אני לפעמים חוזרת צעד אחד אחורה אחרי שצעדתי שני צעדים קדימה.
קרובה לסוף הדרך ולפתע מתרחקת מקו הסיום.
משנה את הכיוון והמסלול כבר לא אותו מסלול.
אבני הדרך סוללות את דרכן ליעד הקשה להשגה, הייתי כה קרובה אך לפתע שוב רחוקה.
הדרך נמשכת שנים ולעיתים נראית כאילו לא נגמרת. היא מעייפת כואבת אבל למרות הכל מכשלת מול כל מכשול.
הדרך הזאת מובילה אל המטרה שלי לשכוח מהכל.
לחיות עם העבר בשלום, להניח לו מאחור.
הדרך עוד ארוכה ואין לדעת מתי תגיע לסיומה.
אך איני שוכחת משפט חשוב שמלווה אותי תמיד:
״הדרך לא פחות חשובה מהיעד״.