הדחקה

משום מקום הם הגיעו, כמו הוריקן חסר רחמים, כמו רעידת אדמה פתאומית. הם שוטפים ומציפים את מה שהיה קבור בפנים. תיבת פנדורה נפתחה ולא חסה עלי, מכה בכל הכוח. גורמת לי לתהות מחדש איזה מן בן אדם אני ומה עשיתי שהוביל אותי למקום הנוכחי. שצף של טעויות מתגלות, צלקות שהתחבאו היטב בשנה האחרונה נראות לעין והן חוזרות לדמם. לילות בהם נשארתי אצל בחור מניפולטיבי רק בכדי להרגיש בוגרת ולא פחדנית, רק בכדי להשתלב ולהאמין שאני עושה את הדבר הנכון חוזרים אלי, הפחדים, המחשבות, הפעולות, הכל חוזר ומכאיב. האמת. כן, היא קשה. שנה של הדחקות, רגעים חדשים, שנה של שקרים? של שיכחה. שנה של התבגרות ויציבות. שנה של דיכאון וחרדה. שנה של סוף. כמו מוות, כמו תהום כמו התחלה חדשה. הכל חוזר אלי, אחרי הדחקה, חשיבה עמוקה ושם מצאתי את האמת האמיתית, את מה שלא סיפרתי מעולם, העובדות האפלות שקברתי בבטן, שניסיתי להסיר מהזיכרון. הן ניצבות מולי, גורמות לי להבין שהייתי ילדה, בלי ניסיון, בלי שבילים, וסמכתי על אחרים. הלכתי אל בנים, האמנתי שכולם תמימים, כמוני. סיפרתי לעצמי שתמיד יהיה מי שיגן עלי. ובכל הזיכרונות שהגיחו הייתי לבד, מפוחדת, צייתנית, מבולבלת, עצבנית, ילדה.