הגיע הזמן לדבר!

היי מה נשמע? כל מי שמכיר איתי ביום יום יודע שאני מתניידת בכיסא גלגלים זה לא סוד, וזו מגבלות מאוד בולטת לעיין…
היום אני רוצה לעשות משהו מאוד מיוחד.
אני רוצה שכל מי שקורא את הפוסט הזה ייקח נשימה עמוקה יחשוב לרגע, ויענה לי על השאלה הבאה: "איך את/ אתה מגיעים לבית הספר בבוקר?" או אם אתם גדולים יותר אז לעבודה.
רובכם הייתם עונים לי בערך ככה – אני קם/ה מהמיטה, מתלבש/ת והולך/ת לבית הספר / לעבודה.
אתם יודעים איך אני הייתי עונה על השאלה הזו? בערך ככה – אחרי שהקימו אותי מהמיטה והלבישו אותו אני מתגלגלת לבית הספר.
אם תשמו לב טוב יש שני הבדלים בין המשפט שלי למשפט שלכם.
קודם כל השימוש בגלגל כתחליף מעצבן לשורש החלומי הל"ך.
בנוסף, קיים שינוי משמעותי יותר, הפיכת כל הפעלים לסבלים. במקום שאני יעשה את הפעולה, כי אני לא יכולה לעשות אותה לבד. ברגע שהפכתי את כל הפעלים לסבלים אפשרתי בעל כוחי לאנשים אחרים לעשות את הפעולה עליי…
אם הייתם שואלים אותי פעם "מה זה אומר פועל סביל?" הייתי אומרת לכם שהמשמעות של פועל סביל היא העובדה שהוא כרוך בסבל.
כי באמת חשבתי על פעלים שאני שונאת מהיום יום. אבל אחרי תהליך ארוך שאני עברתי עם עצמי. אני יותר מקבלת את העובדה שאני צריכה עזרה בכל מיני פעילויות יומיומיות. והיום אני רוצה להגיד בביטחון שפעלים סבלים זה לא סבל זה גאווה. כי בזכות האנשים האלה שעוזרים לי בכל כך הרבה דברים בחיים, מהקטנים ביותר עד הגדולים ביותר, אני הצלחתי להגיע למצב שטוב לי. וזה משהו שאין להרבה אנשים גם אם הם מוגבלים, וגם אין להם הם מגבלה שרשומה "בספר המוגבלויות" הקונבנציונלי.