הגאולה של שילר

סיפרתי לך פעם על שילר?
לא. מי זה שילר?
שילר היה חייל שלי כשהייתי מפקד מחלקה בפלוגה כ' בגדוד 75 בחטיבה 7 המהוללת. פלוגה כ' היא פלוגה שמבצעת משימות מבצעיות, שהצעירים בה עובדים קשה במיוחד והותיקים לא עושים כלום.
אז מה היה עם שילר?
שילר היה אחד הותיקים בפלוגה, הוא היה "מחזור אחרון", כלומר הוא היה רחוק ארבעה חודשים בלבד מהשחרור. שילר היה מוזר, מרדן וחכמולוג. הוא לא הסכים לבצע פקודות שנראו בעיניו טיפשיות, הוא היה מתווכח עם מפקדיו על כל דבר והתיש את כולם. אי אפשר היה לאיים עליו בכלום. הוא לא התרגש מעונשים, לא התרגש מדרגות ולא חשב שהן מעניקות יותר שכל למי שעונד אותן. מפקד הפלוגה רצה ללמד אותו לקח, ושיבץ אותו למחלקה שלי כחייל רגיל שעולה לשמירות, תורניות מטבח ופעילות מבצעית שוטפת. את מבינה, במקום לראות טלוויזיה ארבעה חודשים ולא לעשות כלום עד השחרור הוא היה אמור לקבל פקודות מקצין צעיר עם פחות ותק בצבא ממנו. אני השתדלתי שלא להתעמת איתו יותר מדי וסידרתי שלא יעלה לתורנות מטבח או שמירות בלילה וכשהיינו יוצאים למשימות נתתי לו לסחוב הפדראל.
מה זה פדראל? קטעה אותי.
פדראל זה רובה שיורה תחמושת מיוחדת כמו פצצות תאורה או פצצות שעושות המון רעש. שילר רצה רק את הרובה הזה בגלל התפקיד החשוב שעלול להיות לו ככל שהפעילות תתחמם ובעיקר כי הרובה הזה מגניב לאללה. תנסי לדמיין רובה פיקות בגודל של אח שלך הקטן שיורה פצצות של אור.
אז מה היה עם שילר?
כמה ימים אחרי שנכנסתי לתפקיד, הודיע לי המ"פ ששפר מזלי, ועלי לפקד על מעצר היום בצהריים בכפר בידו ביחד עם השב"כ.
מה זה שב"כ?
שב"כ זה האנשים שאמורים לדעת כל מה שקורה בכל מקום בכל זמן. המ"פ אמר שיש בכפר בחור בשם אחמד שצורב דיסקים וצריך לעצור אותו.
מה זה צורב דיסקים?
פעם לא היה יו טיוב, ואם רצית לשמוע מוזיקה היית צריכה לקנות דיסקים. דיסקים עלו הרבה כסף ולכן היו הרבה ששכפלו דיסקים ומכרו את השכפול המזויף בזול. לצרוב דיסק זה בעצם לשכפל אותו. יש לי חבר בשם רמי שעד היום חי מהכסף שהוא עשה מצריבת דיסקים בתיכון. אנחנו התפלאנו שנותנים לנו, חיילי שריון, משימה כל כך איכותית ומסוכנת כמו מעצר שרק חיילי חיל רגלים מיוחדים מבצעים, ועוד עם השב"כ.
ניגשנו למשימה בחרדת קודש. בתדריך לפני המשימה תלינו בחדר התדריכים תמונה ענקית של הצורב הארור. לאחר מכן, תרגלנו הליכה מבצעית שקטה והתמקמות בפינות הבית של הצרבן. תרגלנו כל מיני תרחישים ובאופן כללי הרגשנו שעיני צה"ל והאומה כולה נשואות אלינו. על החגיגיות והרצינות של כולם, העיב שילר שנשרך בהפגנתיות מאחור בתרגול, קסדתו התלויה ברישול על ראשו, שרוכיו הפרומים והבעת פניו שכולה בוז וזלזול. שילר אמר בקול שלדעתו זה טיפשי לעצור צורב דיסקים וזה עוד יותר טיפשי לעשות את זה בצהריי היום, שכל ילדי הכפר יבואו לזרוק עלינו אבנים. אבל אנחנו רק דמיינו את הכותרות בעיתון על מחלקת השריון שעצרה במבצע מרהיב את אחמד צורב הדיסקים האגדי.
בשעה היעודה בא לאסוף אותנו רכב גדול ואימתני שנקרא זאב, על הזאב שמענו רק באגדות וידענו שהוא נועד להסיע כוחות מיוחדים למשימות מיוחדות.
למה הוא נקרא זאב?
לא יודע. בצבא אין הגיון לכלום. הכנסנו מחסניות לנשקים, ועלינו לזאב ביראה ופחד וליבנו המה. יצאנו ממחנה עופר ולאחר כמה דקות נסיעה הגענו לכפר בידו, ופרקנו במהירות בנקודה שנקבעה מראש. מיד התחלנו תנועה מהירה אל היעד והתמקמנו שני חיילים בכל פינה כפי שתרגלנו. אני וטל היינו בפינת הבית הקדמית ליד הדלת, שילר ויקי היו בפינה האחורית של הבית שלידינו. התעצבנתי על שילר שלא טרח להתכופף ולהראות כמו חייל קרבי אלא נראה כמו צ'יקמוק עם קסדה תלויה ברישול כשהוא נשען על חומת החצר של הבית ובכלל לא הסתכל למקום שאליו היה צריך להסתכל. לחשתי לו להתכופף והוא צעק לי בחזרה שכואבות לו הברכים. דיווחנו למפקד הפלוגה שאנחנו מוכנים והוא הגיע בג'יפ שלו לאחר כמה דקות ביחד עם רכב נוסף בו היה איש שב"כ. המ"פ, עוד לוחם והשב"כניק דפקו על הדלת. המתח היה בשיאו.
הדלת נפתחה ושלושתם נכנסו פנימה. אחרי כמה דקות הם יצאו, והמ"פ הודיע בקשר שאחמד לא בבית ושעלינו להתקפל לפי התרגולת לרכב שחיכה לנו. מאוכזבים עד לעמקי נשמתנו עמדתי לתת פקודה לכולם להתקפל לפי התרגולת אך לפתע שילר קרא בקול "וואקף", שזה עצור בערבית, לעבר דמות שצעדה מאחורי החומה. הדמות המופתעת הסתכלה על שילר ומיד החלה לברוח. שילר לא התבלבל זינק לכיוונו ודילג מעל החומה כאילו היה חתלתול ולא חייל עייף, שחוק, וכחן, מרדן, שמנמן עם בעיות חשק וברכיים ללא סחוס. שילר רץ בטירוף כמו שמעולם לא רץ, נופף בפדראל שלו וצרח כמו משוגע וואקף וואקף. התעשתנו מהר, והצטרפנו כולנו למרדף, לפעמים קורים ניסים והדמות שרצה מעדה ושילר תפס אותה. שילר התנשם והזיע, "ג'יבל אוויה" הוא בקושי פלט שזה בערבית תביא תעודת זהות. אותה הדמות שלפה תעודה.
זה היה אחמד?
כן. אחמד בכבודו ובעצמו. צורבא דרבנן. שילר זיהה אותו לפי התמונה שלו שתלינו בחדר התדריכים. עלינו בקשר מול המ"פ ושחבר אלינו מיד עם השב"כניק. השב"כניק שאל מי תפס את אחמד. כולנו הצבענו על שילר בהערצה. השב"כניק חייך לשילר, נתן לו צ'פחה קטנה על הכתף ואמר "אתה תותח", הכניס את אחמד לרכב שלו ונסע.
שילר כל כך התרגש ואפילו דמע. הוא זכה לגאולה , יש הקונה עולמו ברגע אחד. את מבינה כל חווית השירות הצבאי שלו קיבלה תפנית. בשבועות שנותרו לו עד השחרור, כאות הוקרה על גבורתו ותעוזתו, הוא קיבל תפקיד של ותיקים וראה טלוויזיה בלי סוף עד ליום השחרור.