הבעיה היא אצלי.

ושוב,
אני לא יודעת איך ממשיכים.
אני תקועה.
אני בלתי נראית.
ועכשיו אני חייבת.
אני חזקה, בגלל זה זה כל כך קשה לבכות
וכל היום אני מתאפקת
ועכשיו אני בבית, בוכה.
שופכת את כל הרגשות מהראש.
אחרי כל כך הרבה זמן, שלא העזתי להראות דמעה.
מתפוצץ.

ביקשתי חיבוק.
מאדם זר.
כי לא יכולתי לבקש מאדם שמכיר ואוהב אותי.
כי שוב, החיים הולכים ומסתבכים.
ואני לא יודעת מה לעשות יותר.
זה כמו התחלה, של טעות מהעבר.

אני ניסיתי.
ועכשיו החולשה חוזרת ומציפה אותי.
אני מתחילה לחשוב,
שהבעיה,
טמונה עמוק בתוכי ומשם היא לא יכולה לצאת.