הבלי העולם הזה

אני לא יודעת מה לומר ואם בכלל כדאי
והדמעות הן מספרות את הסיפור
בתוך הבלאגן הזה אני לא רואה דבר
אוליי מחר הכל יהיה יותר ברור
תגיד לי אלוהים אתה רואה אותי? אתה מרגיש את העצב?
אתה רואה איך שהכוח כבר נגמר
ולפעמים בסוף של יום אני פתאום נזכרת
עוצמת את העיניים שומעת אותך שר

במשך החיים שלי אמרו לי משפטים אל תוותרי , את חזקה .. בקצה מנהרה חשוכה תמיד יש קצה אור
וכל מיני משפטים לעודד ברגעים קשים
ומה שמצחיק שזה מה שאני אומרת לאחרים
תרימי את הראש ,אל תתביישי במי שאת
וזה מה שאני אומרת גם לעצמי
אבל בסוף היום ,אני חוזרת למיטה אחרי יום מלא
צחוקים , שמחה, ובעיקר אושר
ומורידה את המסכה
את המסכה שאני חייבת לשים כי אין לי ברירה אחרת
אני צריכה להיות חזקה
אבל הפחד ההוא .. הוא ממכר ..
ולפעמים אני מקווה שהכל לטובה ,שאלוהים שומע אותי בוכה.
הייתי פעם החיילת במשחק שלך
פגעת בי מינית , אנסת אותי נפשית
ואני צריכה להיות חזקה
ועכשיו?
אני כבר מיואשת
מקווה שהכל חלום
ומתי שהוא אני יתעורר ויבין שזה היה רק סיוט .