הבית שלך

יש משהו מנחם
בלדעת
שהכל נשאר אותו דבר
בזמן שלא היית פה.
בזמן שראית עולמות אחרים
פגשת חברים חדשים
בזמן שבו קיבלת נקודת מבט חדשה על החיים.
ואולי, רק לרגע, תבין שמשהו כן השתנה.
אם תישיר מבט למראה אותם פנים שאתה זוכר יישקפו לך בבבואה.
אותם פנים שאתה זוכר,
אבל משהו שונה בהם.
הקליפה קלה
המיטען כבד.
והפער בין השניים הוא זה שמשגע אותך מבפנים
שאוכל אותך
שלא נותן לך לחיות בשלום.
אתה תוהה
איפה איבדת את עצמך?
מה עשית לא נכון?
האמת היא שלא עשית שום דבר רע,
פשוט השתנית.
וזה בסדר.
תתנחם בלחזור הביתה
ולראות שהוא בדיוק כפי שהשארת אותו
עם כל הבלאגן והבגדים שזרוקים על הרצפה, עם כל הדברים הקטנים והמזכרות שצברת במהלך השנים, כל אותם חפצים שתמיד יזכירו לך שזה הבית שלך
ושהוא נשאר בדיוק אותו דבר במהלך ההמתנה.
לעיתים מנחם לחזור לאותו המקום שממנו באת,
אך יש משהו כואב בלהתהלך כאיש זר בין קירות שלא השתנו.
קשה לחזור למקום מוכר
בזמן שאת עצמך אתה כבר לא מזהה.