הבית הקטן

כשהייתי קטנה, היה לי ג'ימבורי בבית
ובג'ימבורי היה מין בית קטן עם דלת קטנה וחלון.
כשההורים רבו או שאח שלי הביא עוד חבר מעצבן לבית
או שעוד פעם צחקו עליי והתרחקו ממני בכיתה,
הייתי בורחת לבית הקטן שלי, רק שלי.
הייתי שרה ורוקדת ומספרת לעצמי סיפורים
וקופצת ומשתוללת ומתנהגת כמו הילדים הקטנים,
ומדמיינת שאני סינדרלה, אולי עכשיו לא טוב לי בחיים,
אבל עוד מעט יהיה לי טוב יותר, אני אהיה שמחה !
בבית הקטן שלי, היה כל מה שרציתי שיהיה,
הייתה בו כרכרה ושמלות והעוגיות שראיתי בפרסומות !
והמזרון שלי, לא היה כל כך נוח,
אבל הייתי מדמיינת, שזאת המיטה הכי נוחה בעולם.
וואי והחלומות שהייתי חולמת בבית הקטן,
רק שם חלמתי את החלומות האלה,
כולם חברים שלי בכיתה, לאח שלי יש חברים נחמדים יותר,
ההורים שלי אוהבים אחד את השני ובחיים לא רבים ואני ?
חלמתי שאני אף פעם לא אעזוב את הבית הקטן שלי,
אבל, החלום הזה לא התגשם,
הבית הקטן שלי כבר מזמן של ילדה אחרת,
אני בטוחה שכשמשהו קרה לה, או שיש מהומה,
היא תברח לבית הקטן, שכבר לא שלי,
הוא כבר אצל מישהי אחרת,
נסיכה אחרת, עם כרכרה ועוגיות מהפרסומות,
אז היא תברח לבית קטן, שכבר לא שלי,
הוא כבר אצל מישהי אחרת,
והיא תספר לו את כל הסיפורים שלה,
על איך שהילדים רק מקנאים בה,
היא תברח אל הבית הקטן, שכבר לא שלי,
שכבר לא עומד ליד בריכת הכדורים שבה למדתי לשחות,
הבית הקטן, שכבר לא שלי,
הוא שלה, אבל אני לא אשכח את החבר האמיתי שהיה לי, עזבתי אותו, את הבית הקטן… שלי.