הבילתי יכול פרק 1 "מקום חדש"

קמתי בבוקר עיפה וידעתי שהיום זה היום הכי גרוע בכל חיי.
אני עוברת לבית ספר חדש ומוזר,בטוח תיהיה שם קבוצת בנות מפונקות וסנוביות שלא יודעות כלום על החיים. מה שעוד יותר מובן שהם יתחילו לרד עליי כי אני לא כזאת מפונקת ולא עשירה.
יותר נכון אני די עניה.ההורים שלי עובדים עד מאוחר כדי לפרנס את המשפחה, אז אני קצת האמא של האחיות שלי נעמה ורותם. נעמה בת ה-6 ורותם בת ה-10.יצאתי מהבית עיפה ולבושה כמה שיותר יפה,
(כדי שלא יקפוץ להם ישר שאני עניה). לבשתי ג'ינס ארוך וגופיה צמודה ונעלי בובה. ברור שזה לא מותג כמו של כולם.חיקיתי בתחנה לאוטובוס והינה הוא, עליתי לאוטובוס
ואמרתי בנחמדות לנהג": בוקר טוב".
הוא נתן מבט חד ולאחר מספר שניות חיוך קטן הציץ לו.
הוא אמר לי בנחמדות": בוקר טוב גם לך."
הפעם החלטתי לא לענות כדי לא להמשיך את שיחות "הבוקר טוב" המעצבנות.
נתתי לו את הכסף ולי הוא הביא את הכרטיס.
היתישבתי במושב שמאחורי הנהג ליד החלון. הזמן עבר מהר לא שאני יודעת כמה זמן זה אמור לקחת, אבל מה שבטוח מהר מאד. ירדתי מהאוטובוס ל"שדה קרב"!!!. הילדים משחקים, צועקים, והבוגרים סתם יושבים ומדברים.ניכנסתי לבית הספר חוששת מפחדת לא יכולתי לנשום. ואז ראיתי בצד ימין שרשום:"חדר המנהלת", מצויין טיפה נירגעתי אני לא צריכה לסבול עוד, תוך שניה איך שדפקתי וניכנסתי למנהלת זה שוב התחיל.המנהלת הציגה את עצמה ואמרה לי בנחמדות": שלום לילי, אני מנהלת
בית הספר קוראים לי מירי כהן."
עניתי לה :" שלום".
"אני יודעת שאת חושבת שיהיה לך קשה זה טבעי, אבל שתדעי הכיתה שלך שאגב היא ח'3 היא כיתה מאד נחמדה ומגובשת הם ישמחו לקבל, אותך תאמיני לי."
"אני מאד מקווה."
היה בידיוק צילצול אמרתי לה משהו אבל היא לא שמעה כי הצילצול היה חזק מאד. עליתי במדרגות לאט לאט וחיפשתי את הכיתה שלי. דפקתי בדלת לאחר מספר שניות נשמע קול של המורה מבפנים
קול צרוד היה לה ": כן!!".
ניכנסתי בבישנות ואמריתי ": שלום אני לילי התלמידה החדשה."
" אההה לילי כן, מירי המנהלת ספרה לי, את יכולה לשבת ליד טליה"
היתישבתי לידה ולא ידעתי אם להגיד היי או מה קורה…
בכל מקרה זה לא קרה. מה שכן קרה זה שהיה ילד מאד יפה גבוה, עם שער חום, ועניים ירוקות.
כמו בסרטים. הוא כל הזמן היסתכל עליי וגם אני…..