הבחור הזה שהכיר אותי הכי טוב

הוא היה הבן אדם שהכיר אותי הכי טוב בעולם.
הכרתי אותו מאז שאני זוכרת את עצמי, היה ביננו קשר מיוחד.
הוא ידע מה האוכל האוהב עליי, הוא ידע מה אני רוצה להיות כשאני אהיה גדולה, הוא ידע מה השמות של כל החברות שלי וכמה זמן אני מכירה כל אחת.
הוא ידע את כל הסודות שלא העזתי לספר לאיש, הוא ידע מה היו המקומות בגופי שהכי לא אהבתי, הוא ידע על כל ריב עם חברה שהיה לי, הוא ידע על כל לילה שהעברתי בדמעות.
העיניים הכחולות שלו שהיו נראות בדיוק כמו שלי, גרמו לי להרגיש שאף אחד לא יבין כמו שהוא מבין.
הוא מצא את עצמו לא מעט בחדר שלי שהוא הכיר עוד לפני שהייתה בה שידת איפור ומגירת חזיות ותחתונים. הוא אהב לבקר גם כשהיו שם הרבה ספרים וצעצועים.
הוא קירב את גופו אליי, בדרך כלל מוכן כבר בלי מכנס.
הוא אמר לי דברים שהמטרה שלהם הייתה לגרום לי להאמין בזה שאני יפה.
הוא נהג להגיד לי כמה שהשדיים שלי יפים.
הוא אמר כמה מקסים השער הקצר שלי, והעובדה שהוא לא מכסה אף איבר בגופי.
הוא אמר כמה יפה הבטן שלי, וכמה הוא לא יכול להפסיק לרצות לשים את השפתיים שלו עליה.
הוא הסביר לי בפרטי פרטים איך הגוף שלו מגיב כל פעם שהוא חושב עליי ועל הרגע שבו הוא נוגע בי.
תמיד מצאתי את ידו הגדולה סביב ידי באותו מקום שתמיד דאגתי להסתיר בעזרת חולצה עם שרוולים.
הוא אהב להיות זה שמכסה בעזרת גופו הגדול את גופי העדין.
הוא אהב להזכיר לי שאין אף גבר שיוכל לאהוב אותי כמו שהוא אהב אותי תמיד.
ולא הפסקתי לחשוב על זה שהוא זה שהחזיק אותי כשרק יצאתי לעולם.
אבל העובדה שהוא היחיד שמוכן להחזיק אותי עכשיו, הייתה לי איכשהו יותר חשובה.