הבועה שלי

אני פוסעת ברחוב
לעבר תחנת האוטובוס
ראשי נפול
עייני בוהות ברגלי המהלכות
על המדרכה
הגעתי על התחנה
עכשיו רק נותר להמתין לאוטובוס
אני לא יודעת כמה מוזר זה נשמע
אבל הוא הפך לחלק כה מרכזי בחיי
באוטובוס כל כך שקט
אני יכולה לברוח
לתוך הבועה שלי
לחשוב
לנשום
ואף אחד לא יפריע לי
לפעמים אני רק רוצה להמשיך לנסוע בו
לנצח שלא יעצור
רק להתמכר לשקט המרגיע
כזה שברגע שאני יורדת ממנו מתפוגג אם התרחקותו ממני
הוא כמו מקום המסתור שלי
שם אף אחד לא יכול לפגוע בי
אני יכולה לחשוב על מה שבא לי
לברוח מהמציאות
אני יודעת שזה נשמע מוזר
אבל זו הבועה שלי
עד שמישהו יפוצץ גם אותה