האסיר פרק II
התקדמנו לעבר המכונית של אימי, מכונית מסוג טויוטה 2000 שהייתה נראת יותר כמו מכונית אספנות מאשר משהו שיכול להסיע בני אדם. " תגידי אמא זה לא הזמן להחליף את הגרוטאה הזו, אני לא בטוח שהיא אפילו תצליח להסיע אותנו עד לבית החולים" , היא נתנה בי מבט כאוב, "אתה יודע שאין לנו זמן לדברים כאלה, לפחות עד שאבא שלך ירגיש יותר טוב". אבא שלי פוטר מהעבודה לפני כמה חודשים, ומאז העיניינים רק הדרדרו. זה התחיל בזה שחבר מפוקפק, אריק, הזמין אותו למשחק פוקר שבו אבי נזכר כמה טעימה הרגשתה של הטיפה המרה. לאט לאט, טיפה אחר טיפה, ראיתי איך אבי נהפך לקליפה ריקה של האדם שפעם הוא היה. הסיבה שבגללה אנחנו אוספים אותו היום מבית החולים היא שבאחד מערבי הפוקר אותם הוא נהג לפקוד מדי יום ביומו , הזקן הטיפש שתה יותר מידי ונאלצו לפנות אותו משם באמבולנס לבית החולים שם הוא מאושפז כבר כמה ימים.
נכנסנו לרכב בשתיקה מביכה בזמן שהיא מתניעה את הרכב ואני חוגר את החגורה.
"מה זה משנה בעצם אני יודע בוודאות שכל זה אשלייה" חשבתי לעצמי. "הרי לפני שלושה ימים הייתי בעולם האחר, העולם שמחוץ למציאות החומרית, עולם האמת. החיים הם רק חלום שום דבר שאני רואה לא קיים חוץ ממני ואני כלום מלבד המחשבה שכלואה בראשי."
"הגענו" אמי קטעה את רצף המחשבות שתקפו אותי.
תגובות (0)