האם להרוג אותו או לא

הוא ישב שם במכונית המזדה הישנה, במה שנראה לו היה כרגע שיא בחייו, היום בו מתנגשים כל הערכים אותו גידלו אותו ביניהם, בין רגש המצפון של החברה שלנו, לבין מחובתו כגבר למשפחתו.
הוא ישב שם חושב במשך שעות, הלילה החשיך אך טיפות הגשם לא נפסקות לעולם, מטפטפות בכבדות על תקרת המכונית, משמיעות את רעשי הדפיקה בכל שנייה שחולפת.
הוא ישב שם במכונית המזדה הישנה, במה שנראה לו היה כרגע שיא בחייו, היום בו מתנגשים כל הערכים אותו גידלו אותו ביניהם, בין רגש המצפון של החברה שלנו, לבין מחובתו כגבר למשפחתו.
הוא ישב שם חושב במשך שעות, הלילה החשיך אך טיפות הגשם לא נפסקות לעולם, מטפטפות בכבדות על תקרת המכונית, משמיעות את רעשי הדפיקה בכל שנייה שחולפת.
אלוהים משגיח עליו, וכך כל העולם היה זה נדמה, אנשים הסתכלו עליו מבעד לחלון המכונית, בוחנים אותו באלפי עיניים.
מה הם חשבו לעצמם הוא תהה כשהם הסתכלו אליו, האם הם ראו בן אדם עומד לפני ההחלטה של חייו, האם הם ראו רוצח, או פחדן האם האם ראו גיבור, או פושע.
כשהוא ישב שם עם הסיגריה בידו, הוא הסתכל על חייו כיאלו הם נגמרו, כל מה שהוא ראה הוא עברו, עתידו תם מרגע שהוא נכנס למכונית הזאת.
הוא לא חונך למשפחה, אביו לא היה איש משפחה, כל מה שהיה לו בחיים זה המחשב והטלווזיה, הם היו הבריחה שלו מהמציאות כשהוא היה צעיר, כשאבא שלו היה חוזר עצבני מהעבודה, הוא היה שם עוד סרט, כשאמו הייתה מקבלת עוד סטירה, הוא שם עוד סרט.
הוא ניתק את עצמו מהחיים שלו, בשבילו הוא רק העביר את הזמן עד שהאשליה שהייתה לו תתגשם, המחשבה על משפחה אחרת, על משפחה עליה הוא יגן, על עתיד בו הוא לא יהיה תלוי באף אחד, והוא יהיה מנהיג המשפחה.
אבל הסרטים שיקרו לו, סרטים לא תיארו את הרוע היומיומי של האדם, הוליווד הייתה נוצצת רק ליפים שבאנשים, לאלו שמעבירים את ימיהם בקניות ובאירועים חברתיים.
אך אותם סרטים אשר סיפקו לו את המוסר הקיים, הוא ראה בהם כמודלים לחיקויו, אותו מוסר לקוי אשר נכח רק בעולמם השטחי של הסרטים.
לא היה רלוונטי לעולמו, איש לא אמר לו מה לעשות כשאבא שלו מרביץ לאמא שלו, כשאחותו מבקשת ממנו שיעשה לה סימן על הפנים, כדי שתהיה קצת יותר דומה לאמא.
במציאות השטחית הזאת של אותו אדם צעיר, הרגע הזה במכונית היה נחשב לשיא הסרט, הקהל מזדקף על הכיסא, אוכל את הפופקורן בעצבנות, מתרשם מהאסטטיקה של הגיבור,מהעלילה, מהפסקול המיוחד של הסרט וחושב לבדו, מה הוא היה עושה בסטיאוציה הזאת?
ואז הוא היה רואה את הגיבור יוצא מן המכונית, לוקח את אקדח הרבולבר הישן, דופק על דלתו שנמצאת בקצה הרחוב, יורה בו שני כדורים וחוזר לאוטו ונוסע.
זה היה קל לגיבור, כי בשבילו הסרט נגמר, הוא לא יהיה זה שצריך לישון היום בלילה, הוא לא יהיה זה שיצטרך להשתיק את המצפון שלו כל יום בחייו.

למה זה קרה הוא שאל את עצמו בנדנוד ראש, למה זה קרה הוא חוזר בעודו בועט בכיסא בעצבנות, היה נראה כי הוא וויתר על הרעיון, כי הוא הניח את האקדח על הכיסא מצד שמאל, מוציא את המפתחות מהכיס, אבל אז יצא לו קול אחר.
זה לא היה מזמן כשנולדו לו שתי ילדות, כשהוא התחתן עם זאת שהוא אהב, אחרי שנשבר לו הלב הרבה פעמיים, היא לא הייתה מי שהוא חלם עליה, והוא היה רחוק ממי שהיא חלמה עליו.
בעולם שבו כולם מפחדים להיות לבד, בעולם בו מוזרות חברתית היא הפשע הגדול ביותר, הם לא יכלו להרשות לעצמם לחיות לבד, אז הם נפגשו באיזה בר ישן, אמרו כמה מילים בשלהי שנות ה30 המוקדמות שלהם, היא ידעה היא תמיד אומרת שהוא היה האחד, היא ידעה מהפגישה הראשונה, אבל סביר להניח שהיא חשבה את זה על כל גבר, כי אמא שלה לוחצת עליה להתחתן כמעט כל יום.
והוא, אותו בחור שחלם כל לילה, אותו בחור שחיי בשביל האשליה אותה הוא ייצר לעצמו, לא היה יכול לראות את האשליה חולפת, הוא לקח את האישה הראשונה שראה כנואשת כמוהו, והתחתן איתה.
אז נולדו לו שני ילדות, והם חיו בשקר החיים של הפרברים, לו הייתה מאהבת, והיא אהבה לקטר, אך הוא היה אבא טוב והיא הייתה אמא טובה, הייתה להם גינה יפה, והוא עבד בעבודה טובה והיא ידעה לבשל טוב.
הם חייו את האשליה הזאת במשך כמה שנים, חיים בעיירה שלווה בפרברים של עיר סתמית ולא חשובה, והוא בתור אבא טוב בילה את שעותיו עם הילדות כל פעם שהתפנה לו חופש מעבודתו.
הוא אהב לבלות איתה בגני הילדים, אהב לשבת בספסל בעצלנות בעוד היא שיעשעה את עצמה עם ילדים, אחותה הגדולה לרוב בילתה עם אמא, אבל את הילדה הקטנה הוא ראה כדומה לו, כילדה של אבא.
היא הייתה קטנה, הוא שייך לה תכונות אופי לא הגיוניות על פי כל תנועות קטנות, מנסה למצוא את הדמיון.
בזמן שהוא העביר את זמנו על הספסל בעצבנות חסרת סבלנות האופיינית לו, היא חמקה מצומת ליבו, העבודה, האישה, אביו שרק נפטר, כל אלו העסיקו את מוחו המוטרד.
עד שבזווית העין הוא קלט, בחור זר, הוא היה נמוך מהרגיל, בעל משקפיים, הוא היה מבוגר ממנו, בסביבות גיל ה40 והיה נראה לא מטופח, לבש חולצת פסים בצבע צהוב ירוק, ומכנסי גינס קרועות במקצת.
על ידיו הייתה רצועת כלב, הוא טען שהוא איבד את כלבו, ושהיא חייבת לסייע לו למצוא, הוא הראה לה תמונה, המציא לו איזה שם חמוד, והם יצאו לדרכם.
אז הוא קם מהספסל, עדיין בעצבנות, רץ לעברם, הפריד בינה לבין הילדה, החליפו ביניהם כמה מילים, והבחור הסתלק לו.
הוא התקשר למשטרה, שלח את הקלסתרון, לא הופתע כששמע שלא נמצא דבר, ובמהרה חזר לשגרתו.
אותו בחור שאיבד את כלבו, שבמהרה התברר שהוא נקרא קלסו, קלסו ריצרדס, קלסו הופיע עוד מספר פעמיים, על החצר שלהם בליל חורף קר, מסתכל בעיניו על החלון, לפעמים הוא לא היה כל כך בוטה, לרוב הוא ישב במכונית הטויטה הירוקה שלו בקצה הרחוב, מסתכל ובוחן.
הוא יצא לעברו מספר פעמיים, התקשר למשטרה מספר פעמיים, אבל כמו בכל סיפור טוב, או בכמו כל אמת עצובה, אנשים רק רוצים את הטוב שבחיים שלך, אך כשאתה צריך עזרה לטפל בחרא שבחייך, אתה נמצא לבדך.
היא צעקה עליו, כמו בכל יום, טענה שבגלל חוסר המעש הוא יביא למות הילדה, והוא הלך והתעמת איתו, אף הרביץ לו מספר פעמיים, אבל בסופו של דבר הוא תמיד חזר.
היו לילות שהוא ישב וחשב על הסרטים שהוא ראה, על הגיבור ועל הנבל, על האסרטיביות של הגיבור, היה בכך משהו שהוא רצה לחקות, אך הוא היה פחדן, אותו פחד ששיתק אותו כשאביו הרביץ לאמו, אותו פחד שגרם לו לברוח לחדרו ולראות סרטים ולברוח מאותה מציאות.
היה גם פה, אבל הפעם הפחד היה שונה, הוא לא פחד מאחרים, הוא פחד מעצמו, הוא פחד מכניעה לפחד, הוא פחד מהיותו הופך לאביו, הוא פחד מהמצפון שלו, הוא פחד מאותה מוסריות שבה הוא התאפיין עד קודם, מנגד הוא דן עצמו על היאנג-ויאנג, על כך שיש רוע מוחלט וטוב מוחלט, הוא כמו כל שקרן טוב, ידע את השקרים שלו עצמו, הוא יודע שאין דבר כזה רוע מוחלט וטוב מוחלט.
אז הוא עקב אחריו, הוא עקב אחרי הטיוטה הירוקה אל עבר בניין מגורים בעיר, הוא חיכה שהמכונית תעזוב והוא נכנס לבניינו, לא לקח זמן עד שהוא מצא באיזה דירה גר האיש עם הטיוטה הירוקה, בית משפחת ריצרדס, אז הוא דפק, ואת הדלת פתח ילד, ילד בסביבות גיל ביתו, והוא ראה את כל חייו מתגלגלים, הוא ראה את כך שהפחד לא משתק אותו מול אביו, הוא ראה את עצמו מרביץ לו ונשלח לפניימיה, בפניימיה הוא נאנס, מוכה, עד שלבסוף הוא משתחרר בגיל 18, מדרדר לחיי פשע, איך מפתח את סטייתו המינית לילדים קטנים, בסופו של דבר הוא מתחתן ומוליד ילד, כשרגשותיו לילד גודלות, כך הוא יודע שהוא צריך לצאת מן הבית ולחפש פורקן כלשהו.
הוא ראה איך חייו התגלגלו ומצאו את עצמם במקום ההפוך, ולכן הוא ישב שם במכונית המזדה הישנה בתקופתנו, כשהגשם דופק על המכונית,כשאלוהים וכל העולם כולו מסתכלים עליו, שכל חייו הובילו לרגע הזה,חבוט בשאלה, האם להרוג אותו או לא…