האם אתה אח שלי? ואתה חבר שלו אהבת חיי? שהפך לסיפור פרק 12+13

בפרק הקודם!

"לא תאמת לא למרות שלי קוראים נתי ולאח התאום שלי דני יכול להיות שאלה אנחנו דני?" שאלתי את דני "נראה לי נתי הרי אנחנו משפחת כהן ויש לנו אחות קוראים לה לינוי לא?" אמר זורם איתי "טוב שתקו כבר נתי מחכה לך ודני שתוק כבר!!!" אמרה וניתקה את הפלאפון שלה
הכנתי לה את הדברים ולא התקשרתי לירין כי אין לי מה להמציא לה אז פתחתי את המגירה של ההלבשה תחתונה ולקחתי את שלושת הזוגות הראשונים שהיו שם ובדקתי שזה לא חוטיני ושמתי אותם בתיק ולאחר חצי שעה של ארגוני תיק לשושה התקשרת לדני שיבוא ואקח אותי לבית החולים אני כבר מת לראות אותה לחבק אותה ולראות את שלושתנו סופסוף מאושרים!!!!

פרק 12+13:

נקודת מבט נתי:
אז דני בא ונכנס הביתה "שלום אחויה" אמר דני "שלום בויה" עניתי והתחבקנו חיבוק גברי(זה שהם טופחים אחד לשני על השכם) "תקשיב רגע הכנת לה הכל?" שאל דואג אוחחחח אחי התאום סופסוף נהיה כמוני השכרה תאום:) "כן כפרה עלייך על תדאג אני כבר מחכה לראות אותה ואותנו ביחד לחבק אותה לנשק אות הלחיים השמנמנות שלה אוחחחחח אני מת על הקטנה שלנו אחי" אמרתי מדמיין את לינוי "אל תדאג חיימשלי היא בסדר גמור העיקר שהשלמנו!. טוב אני נכנס להתקלח אני מסריח מוות" אמר דני "יאללה ימכוער כנס אני יתקשר בנתיים לכולם והספר להם את החדשות הטובות" אמרתי ודני נכנס להתקלח
לקחתי את האייפון שלי וחיפשתי ת'מספר של ירין והתקשרתי….

נקודת מבט של ירין:
אני לא מאמינה שעבר כבר חודש והילדה שאני הכי אוהבת פור מיי לייף עדיין לא כמה מקומה החודש הזה עבר עליי הכי חרא אני וגבריאל עברנו לגור ביחד באישור ההורים שלנו הכל היה טוב ויפה עד שהתחלנו לריב בלי סוף בנוסף לצעוק אחד על השני והיה גם לפעמים שכמעת הוא הרים עליי יד וזה היה נגמר שאני הייתי בורחת לחדר ובוכה!:(
אז אם אתם שואלים אם אני וגבריאל עדיין ביחד? אז התשובה בלתי מוגדרת אנחנו "בהפסקה" ואני מקווה שנחזור למה לא בלי להיפרד מאהבת חיי!!!
אז ישבתי בסלון רואה סרט וגבריאל למטה עם הזונות שלו וחברים לא אכפת לי כבר אני נראה לי מוותרת אין לי כוח כבר אהבת חיי או לא אני לא יכולה לסבול את זה עוד!!!
"ירין? ירין?" זה היה גבריאל "מה גבריאל?" שאלתי אותו בייבוש "פלאפון שלך מצלצל" ענה גם בייבוש ככה אנחנו מדברים אחד לשני זה כבר נמאס עליי "איפה הוא?" שאלתי אותו "קחי ואל תפרעי לי ימכוערת טוב?" שאל הדמעות עמדו לי בעיניים נמאס לי שהוא קורא לי מכוערת דפוקה או זונה אני לא יכולה יותר בלי שמתי לב הדמעות התחילו לזלוג והוא לא מייחס איפה הזמן שדמעה אחד שזלגה מהעין שלי הוא היה קופץ ומרגיע אותי?
"תעוף מפה פשוט תעוף נמאס לי כבר ממך" צעקתי עליו "אל תצעקי עליי מטומטמת שתקי כבר" צעק חזרה "תלך אני לא יפריע לך כאילו האכפת לך ממני דביל!!!" צעקתי יותר חזק "הולך ימפגרת אני לא מאמין שאני משאיר אותך אצלי בבית עוד!!!" ואת המילה האחרונה אמר בשקט כאילו שאני לא השמע אבל שמעתי טוב מאוד אם הוא רוצה אין לי בעיה אני הולכת נמאס לי מימנו כבר אין יותר אהבת חיי היום הוא שנאת חיי ועוד לחשוב ובעוד יומיים יש לי יום הולדת 16 והוא מתייחס עליי ככה חשבתי שהכל היה מושלם בנינו אבל לא זה לא!!!
הוא יצא מהחדר והפאלפון לא הפסיק לצלצל הסתכלתי על הצג והיה רשום "נתי אחי הגדול" ככה הוא רשום אצלי כי הוא כמו אח הגדול שמעולם לא היה לי ולא היה לי עניתי לפלא ו….
נתי:"אחות מספר 2 מה קורה?"
אני:"היה טוב…" אמרתי הוא יודע את המצב ביני לבין גבריאל!
נתי:"שוב אתם והריבים שלכם מה נסגר איתכם?" שאל ספק מודאג ספק כועס
אני:"לא יודעת ולא אכפת לי שימות מצידי!!!" אמרתי עצבנית מוות!!!
נתי:"טוב עזבי את זה עכשיו יש לי משהו שמח לספר לך" שמעתי אותו שמח ואני יכולה לנדור שיש לו חיוך על השפתיים
אני:"נו דבר כבר אני במתח"
נתי:"אז……."קטעתי אותו
אני:"נוווווווווווווווווווווווו" צרחתי עליו
נתי:"אוף איתך אי אפשר להשאיר אותך במתח!" אמר נעלב "טוב אז זה בנוגע ללינוי" ולא נתתי לו להמשיך תקפתי אותו בשאלות
אני:"מה קרה לה ? היא בסדר? היא צריכה משהו? הרופאים אמר משהו? נו למה אתה לא מדבר תדבררררררררררררררררררררררר!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!" והוא קטע אותי
נתי:"שתקי רגעעעעעעעעעעעעע" צעק "לינוי בסדר אפילו בסדר+ והכי חשוב היא חייה" קטעתי אותו " היא מההההההההההההההההההההההההההההה??????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????" צרחתי נדמה לי שמעו אותי עד לוד וחזרה חחחח "אתה עובד עליי היא באמת חייה יאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא אני באה חכו לי עוד שעה אני שמההה"
נתי:"טוב חיים שלי עוד שעה תבואי ותביאי איתך את גבריאל"
אני:"שום גבריאל אין מצב אני מדברת איתו תתקשר עליו אתה!!!!"
נתי:"קרצייה רק תגידו לו לא יותר זהו לא ביקשתי שתתנשקו תרגעי!!!!"
אני:"טוב בסדר" ניתקתי וירדתי לסלון לא היה שם אף אחד חוץ מגבריאל מעשן סיגריה
"תתארגן נוסעים לבית חולים" אמרתי בייבוש "וזה למה?" שאל "לינוי קמה מקומה ואנחנו נוסעים האלה" עניתי ועליתי לחדר שלנו שלי שלו טוב לא משנה עליתי לחדר ונכנסתי להתקלח מילאתי את האמבטיה עד הגובה שאני רוצה ובטמפרטורה שאני רוצה. פשטתי את בגדי ונכנסתי למקלחת חושבת על מה היה ביני לגבריאל אני נראה לי עוזבת אותו ואת הבית אני לא רוצה לספוג השפלות יותר ממנו וזה נמאס עליי כול כך ואני עוזבת זהו אני כבר הפסקתי להילחם זה נראה שרק אני נלחמת על אהבה הזאת אז זהו הפסקתי ואני יתחיל לארוז את דברי ולעוף מכן כמה שיותר מהר!!!

נקודת מבט של גבריאל:
…………………………………………………………………………………………………………