אלים רדומים, פרק 24: התרכזות נכונה בבטן התחתונה

השאלה הבאה שנשאלת היא: כיצד להתרכז נכון בבטן התחתונה? קיימות טכניקות רבות, וכולן מבוססות על מודעות לנשימה. הבטן התחתונה היא הגבול שאליו מגיעה התחושה של הכנסת אוויר. לפיכך, בשפת התחושות, התרכזות בבטן התחתונה משמעה ”מודעות לשאיפה עמוקה ונטולת מתיחות“. המודעות לשאיפה היא למעשה התעמקות תשומת הלב בנבכי הגוף – התכנסות התודעה בתוך החלל הפנימי.
פחד ודאגנות אינם מאפשרים לשאיפה להיות עמוקה, מעכבים את הנשימה בחלקו העליון של החזה, ובכך גורמים למתח בחגורת הכתפיים ובזרועות, שכאילו מגששות אחר דבר להיאחז בו. באותו זמן מופרעת הגעתה של האנרגיה לא רק אל הבטן התחתונה, אלא גם אל האצבעות. כתוצאה מכך האצבעות מתקררות ונעשות מכופפות. שאיפה עמוקה היא קבלת המצב כפי שהוא נוצר. קבלת המצב, משמעה לקיחת אחריות עליו, יחד עם הסבל הכרוך בו, ועם הפחדים והאי-וודאות הנלווים אליו.
יצא לי לא פעם לראות חולים לא מוגבלים בניידות שהיו שרויים במצב של ישנוניות כבדה, והיה נדמה שאין ביכולתם לצעוד ברגליהם אל המקלחון. במקרים כאלה ביצעתי להם עיסוי כפות ידיים, תוך התייחסות משמעותית לפרקי האצבעות והמרווחים הבשרניים בינן. ברוב המקרים הדבר הספיק כדי להשיב לקשישים שליטה ברגליהם ובידיהם במידה כזו שהם הצליחו להגיע אל המקלחון, כאשר שמרתי עליהם באופן שתיארתי מקודם.
כאשר הנשימה החיונית מגיעה אל קצות האצבעות של האנשים שמקבלים עיסוי, שבה אליהם היכולת לשלוט בכל גופם עד לרמה מסוימת. באומנויות התנועה, אני מחשיב מאוד את צורת ההתרכזות הבאה: יש לדמיין את כפות ידינו אסופות בצורת קערה בבטננו התחתונה. בעת שאיפה, הקערה מתמלאת בתחושת הנשימה שיורדת לאיזור זה. עדיף לא לסבך את הויזואליזציה הזו בפרטים נוספים, ולשמור על הקשר הנוצר בין תחושת הידיים, הנשימה ובין שיווי המשקל.