אלים רדומים, פרק 23: הבטן התחתונה

בנעוריי, במהלך לימודי קָרָטֶה, התעוררה בי שאלה שאת התשובה לה קיבלתי רק כעבור שנים. בזמן האימונים המורה נתן הנחיה להתרכז בבטן התחתונה. ריכוז תשומת הלב באיזור זה מתורגל בכל סוגי אומנויות הלחימה המזרחיות. אולם מורינו לא היה מסוגל להבהיר לנו את משמעותו של תרגול זה. לימים, בעת מפגשי עם אנשים שונים שתרגלו אומנויות לחימה מזרחיות לאורך שנים רבות, גיליתי שתפיסותיהם של משמעות ההתרכזות בבטן התחתונה נותרו מעורפלות. אפילו אלו מהם שהגיעו לרמת מיומנות מסויימת באופן אינטואיטיבי לא הצליחו לשהות בריכוז זה ”כמו דג במים“.
ראשית, המידע על התרכזות זו שנמצא ברשותם של רוב המתרגלים הוא שהבטן התחתונה היא מרכז שיווי המשקל של אדם עומד. לכן, באומנויות לחימה, הצד התוקף מנסה להשתלט על מרכז זה בגוף היריב כדי להפילו.
מזווית התבוננות שונה, התחלתי להשתמש בשליטה זו עבור קשישים הסובלים מחוסר יציבות כדי לשמור עליהם מפני נפילה. הטכניקה הבסיסית של סיוע לקשיש בלתי יציב היא לא תמיכה מתחת לבית השחי, בצידי הגוף או בכתף, אלא החזקה בחגורת מכנסיו מאחור, ובהיעדרה – בבד המכנסיים והתחתונים. התפיסה מאחור מאפשרת לשמור על האדם ללא הגבלת יכולתו לפנות לצדדים. באותה העת, העוזר הולך לצד הקשיש ומעט מאחוריו. ידו השנייה של העוזר יכולה להחזיק את ידו של הקשיש ולהובילו רכות, וכך להוות תמיכה שהיא שהיא רגשית בעיקרה. נוכחותה של יד שתומכת ביד הקשיש באיזור האמה עוזרת לו להתגבר על תחושות חוסר האונים והבלבול, שהן גורם נפילה לא פחות משמעותי מחולשה גופנית. אין צורך לשאוף להשאיר את הקשישים על רגליהם בכל מחיר – יחס כזה רק יגביל אותם, ובמקום לתמוך בקשישים העוזרים יאלצו לסחוב אותם. מצב כזה לא מסייע לשקם את היכולת המוטורית, והוא לא נעים לשני הצדדים.
בעת תמיכה דרך תפיסת החגורה אנחנו מוכנים, במקרה שהקשישים מאבדים שיווי משקל ומתחילים ליפול, להאט את נפילתם באופן מירבי ולרכך אותה תוך הפיכתה לתרגול התיישבות על הרצפה. לאחר למידה של פעולת ההתיישבות המונעת חבטה מהנפילה, אנשים חלשים מסוגלים למנוע פציעות רבות, ולהקטין את תחושת חוסר האונים – דבר לא פחות חשוב.
שנית, מלבד השגת שליטה על מרכז שיווי המשקל הן בגופם שלהם הן בגוף היריב, מתרגלים רבים מנסים להשיג שליטה באנרגיה של גופם בעזרת התרכזות בבטן התחתונה. מה תפקידו של מרכז זה בשליטה באנרגיית הגוף? צורת האנרגיה הפשוטה ביותר לתפיסה על-ידי החושים היא חום הגוף. חום נוצר במקום שבו זורם דם. שמירה על חום הגוף ואצירתו תלויות במידה הרבה ביותר במצב של כלי הדם. כלי הדם הגדול ביותר הוא אבי העורקים (Aorta). בציור שלמטה ניתן לראות את ארבעת הענפים העליונים, היוצאים אל הידיים ואל הראש, ואת הענף התחתון, שעוביו ונפחו גדולים יותר, היוצא אל הרגליים. לאור זאת, כמות חום הגוף הטבעי גדולה ביותר בחלק התחתון של הגוו (Torso).
”אבי העורקים“ – איור בקישור להלן:
https://www.deviantart.com/threevajras/art/Aorta-Vova-Pyatsky-987620555

מחסור בחום גוף חיוני בחלק התחתון של הגוו מוביל למצוקה כללית: מחלות של הגוף, אי-שביעות רצון ואי-שקט. בהיותם מונעים על-ידי הרצון ”להרגיש טוב יותר“, אנשים נוטים לבחור אמצעים מזיקים כמו זללנות, פעילות מינית מוגברת ושתיינות. יש לציין כי כל הפעילויות האלו משמשות להשגת מטרה פיזיולוגית אחת: הגברת זרימת הדם בחלק התחתון של הגוו. כיוון שהתרכזות בחלק גוף מסוים מעודדת תנועת דם אליו, וחלקו התחתון של אבי העורקים הוא ”ים הדם“, שמשפיע על תפקודם של כל כלי הדם, התרכזות בבטן התחתונה תורמת לשיפור מחזור הדם בגוף כולו.
לאור הנאמר לעיל, ניתן לראות שהתרכזות בבטן התחתונה מאפשרת שליטה בדחפים רגשיים וריסון יצרים – דבר הכרחי להערכה נכונה של מצב מסוכן ולבחירה בדרך פעולה מתאימה בקרב.
עבור אלו החפצים להפסיק את הסבל – הדרך כולה היא קרב עם בּוּרוּת.