אלים רדומים, פרק 22: אבן היסוד

רוב האנשים אינם חופשיים. היעדר חופש זה בולט במיוחד במקרים הרבים שבהם אנשים דורכים על מפתן הלימוד, אך לאחר מכן קוטעים את הלמידה. חלקם נופלים בשבי התשוקות, אחרים – בשבי הפחד והיאוש, ויש הממשיכים להיאחז בהרגלים רעים. לאור זאת, בעת מגעם של בני אדם עם הלימוד, חשוב מאוד להעניק להם משהו שלם והכרחי – דבר שהם ישמרו בליבם לכל הפחות כזיכרון, בין מרצון בין ללא כוונה.
האדם שסיירתי איתו במתקן עבד בתור אח בבית חולים פסיכיאטרי, ובלילות פנויים או בשבתות וחגים הוא עבד במשרה חלקית בתור מאבטח. הוא היה גרוש ושילם דמי מזונות, ובאותה עת שאף להגיע יחד עם משפחתו החדשה לשגשוג כלכלי. הוא רצה להינות מן החיים, אך סיים את סיפורו בדברים: ”אני לא יודע כמה זמן עוד אשרוד כך, אבל בתור עובד רפואי – אני חושב שלא הרבה“.
הניצוץ החולני בעיניו העיד על אדם תשוש, שהאיץ במסגרת פעילותו עד כדי חוסר הבנה כיצד אפשר לבלום. הוא נאחז בעוררות היתר כדי לא לִכְבּוֹת באמצע הפעילויות, ונוסף על כך, הוא רצה ללמוד מדיטציה. לא כדי להכיר את עצמו – קָצָה נַפְשׁוֹ בהיכרות זו – אלא, לדבריו, ”כדי לדחות את הקץ“.
שוחחנו בֵּין הָעַרְבַּיִם תוך כדי התהלכות בין אולמות ייצור ריקים, שנמצאו באתר עזוב וגדוש בפסולת בנייה ובחלקים חלודים. לפתע ראיתי שבר אבן מלוכלך, שהיה פעם חלק מלוח שיש ורדרד – מהסוג שמתקינים במטבח. הרמתי אותו, והצעתי לידידי לשטוף אותו. התקרבנו אל ברז שבלט מהקיר, והגבר שטף ביסודיות את האבן. מורטבת ונקייה, האבן – או, ליתר דיוק, שברה – היה אסתטי. ”הסתכל,“ אמרתי לבן שיחי, ”אבן זו דומה לתודעתך. כאשר היא מלוכלכת – היא לא יותר מפסולת חסרת משמעות. לעומת זאת, כאשר היא רחוצה – היא נאה. האם ברצונך להיות בעל תודעה נאה?“
”כן, אני רוצה!“
”במקרה זה, יש לשטוף אותה כמו שעשית לאבן.“
”כיצד לעשות זאת?“
”מה אתה מוכן לעשות? כמה זמן אתה מוכן להקדיש למדיטציה?“
”כנראה, יספיק לי כוח לרבע שעה לכל היותר – ואף לא בכל יום.“
”ובכן, כאשר תרצה לנצל רבע שעה זו לצורך טיהור התודעה, הרהר באופן הבא:
כדי למצוא את הדרך אני זקוק להכרת תודה. ללא הכרת תודה, לא אוכל לאצור את מה שברשותי.
מתוך הכרת תודה נוצרת שמחה. הרי הכרת תודה לא מתקיימת בד בבד עם אי-שביעות רצון.
מתוך שמחה נוצרת סבלנות. הרי בהיותי שמח, איני זקוק להשתוקק אל משהו אחר.
מתוך סבלנות נוצרת שלווה (עליך להיווכח בכך דרך נסיונך).
מתוך שלווה נוצרת נדיבות. הרי שלווה היא דבר שניתן לחלוק מבלי שהוא יפחת.
מתוך נדיבות נוצר רצון טוב כיוון שקל לאהוב את אלה שלהם אתה יכול לעזור.
מתוך רצון טוב נוצר ביטחון בכוחותיי.
מתוך ביטחון בכוחותיי נוצרת חמלה.“
התראיתי עם האדם הזה שוב עוד פעם אחת, טרם מעברו למתקן חדש. הוא שוחח איתי, מהורהר. עיקר דבריו היה שהוא מרגיש שאין באפשרותו לעצור את כדור השלג, ושהוא עתיד לשלם ביוקר. אולם, הוא חש שביכולתו להרהר בשרשרת הרגשות שתיארתי. הוא גם אמר שביום שנתתי לו את ההסברים הוא שם לב לאי-רצון לעזוב את האבן.
הוא ביקש ממני לחזור שוב ביחד על שרשרת הרגשות המובילים להופעת חמלה, ואז נפרדנו.