אלים רדומים, פרק 2: חיזוי העתיד

בשנת 1992, באחד מן הלילות, חלמתי חלום מפחיד. ראיתי זקן שישב בכיסא גלגלים. בתוך זקנו הלבן-ג'ינג'י הפרוע ומלא הקשרים נתקעו חלקיקי מזון. עיני התכלת שלו היו חדורות אימה וטירוף.
החלום יצר רושם כה עז עד כי לא הצלחתי להירדם, והתפללתי, והתרכזתי בהבלעת מראה הזקן בתוך אור מופשט מעל לשעה. לבסוף, חרדתי נרגעה.
באותה תקופה חיפשתי תעסוקה, ובאופן מפתיע, למחרת בבוקר התקשרו אליי מחברת סיעוד עם הצעת עבודה. הסכמתי. האח שהציג בפניי את משימות העבודה הסיע אותי בין בתים שבהם התגוררו המטופלים שלהם הייתי צריך לעזור להתקלח, להתלבש, ולעיתים רחוקות יותר – לאכול או לעשות דברים נוספים. החל מהיום הבא התחלתי לעבוד עצמאית.
כעבור שבועיים הפנו אותי לכתובת חדשה. אישה זקנה פתחה לי את הדלת, והכניסה אותי פנימה. היא הסבירה שמי שזקוק לעזרה הוא בעלה המשותק. כשהגענו לחדרו של החולה, עצרתי בהשתוממות. ישב מולי אותו הזקן שראיתי בחלומי לפני שבועיים. בתוך זקנו הלבן-ג'ינג'י הפרוע עם קשרים נשארו חלקיקי מזון, ובעיניו קפאו בדיוק אותם האימה והטירוף שהעירו אותי משנתי שטוף זיעה קרה.
תודעתו של זקן זה שהתה בגיהינום הזעקות – שם המתייסרים צורחים לא לשם קבלת עזרה, אלא כדי להטביע את יאושם ואת ריקנות רגשותיהם בקול זעקתם. למרות אי-יכולתו של הזקן לנוע או לדבר עולמו הפנימי התפקע מזעקות שלא נשמעו לסובבים אותו. את הקולות האלו קלטתי בסיוט הלילי. גיהינום הזעקות מתהווה בתודעת היצורים מתוך מצבורי דיבור גס ועוין – הן פנימי והן חיצוני. אפילו אם אנו לא שמים לב לדיבורינו הנגוע, נוכל להרגיש את נוכחותו דרך הימצאותה של סלידה כלפי אנשים וכלפי העולם בתודעתנו. סלידה זו הופכת בהדרגה לגיהינום הזעקות.
הפחד והטירוף שהזקן הפיץ היו גדולים מאוד, אבל תפילתי והויזיאליזציה הליליים שביצעתי לפני שבועיים סייעו לי להבחין בריקות והזמניות של מצבים אלו, ובעת הפגישה עמם במציאות הגשמית להימנע מתחושת סלידה כלפי המטופל שלי.