אלים רדומים, פרק 19: הזדקנות בטרם עת

לבחור שהחלפתי בבּוּדְקֶה לאחר משמרת לילה טרם מלאו 30 שנים. הוא בילה את הלילות שרוע על כיסא מנהלים מרופט, שעליו הוא הצליח לנמנם מעת לעת. מאז הצטרפותי אל עמדת השמירה הבחור התחיל להתעכב בכל פעם כ-20 דקות כדי לשוחח איתי. הוא סיפר שמצבו בכי רע. הוא השמין מאוד, והתגלתה אצלו סוכרת בשלבים התחלתיים; הוא כמעט ולא התראה עם אשתו בגלל משמרות הלילה, וכשהם נפגשו בכל זאת – הם רבו לעיתים קרובות. בנו, שעלה לכיתה א' בבית הספר לא שמע בקולו של אביו, והתנכר לו. נראה היה כי העבודה בשעות הלילה שאבה את הגבר הצעיר אל תוך חלום, שהפך בהדרגה ובאופן בלתי הפיך לסיוט. אולם, המחלה העיקרית שזיהיתי אצלו היתה אי-שביעות רצון.
הבחור ספג כמות מסויימת של רעיונות רוחניים מספרים העוסקים בתֵּאוֹסוֹפְיָה, אך הוא הרגיש שאין ביכולתו לחברם עם צורת תרגול כלשהי. פעם אחת, בן-שיחי סיפר לי על חלום חד וברור שהוא חלם לפני כעשור. הוא ראה את עצמו ישן על תיבה גדולה. שני אנשים גבוהים שנראו לו מוכרים ניגשו אליו, ודיברו בחצי קול על עתידו. הם נראו מהורהרים. לבסוף אחד מהם אמר לשני: ”ננסה לתת לו הזדמנות נוספת. אולי עוד יצא ממנו משהו.“ בדברים אלו החלום הסתיים. כשהקשבתי לסיפורו פירשתי לעצמי את שני האנשים הגבוהים כרגליו, ואת השיחה על עתידו כהזדמנותו ”לעמוד על רגליו“ שוב.
כעבור שבוע מאז היכרותינו הבחור פנה אלי ביאוש: ”האם תוכל לייעץ משהו שיעזור לי?“ שאלתי אותו: ”מה אתה מוכן לעשות כדי לעזור לעצמך?“
הוא ענה שאינו יודע. הוא חש כאילו היאוש גוזל ממנו את כל כוחותיו. אז שאלתי אותו: ”אתה מוכן להקדיש כל בוקר מספר דקות לעמידה על רגל אחת?“
תשובתו היתה חיובית. המלצתי לו לעמוד על רגל אחת וליישר את הרגל השנייה קדימה במקביל לקרקע, ובאותה העת לפרוש את זרועותיו לצדדים בגובה הכתפיים, ולדמיין שהן כנפי עַיִט. בתחילה, עמיתי הצליח להישאר בתנוחה זו במשך שניות אחדות, ולכן המלצתי לו להעלות את רגלו מעט במקום להחזיקה במקביל לקרקע. ייעצתי לו להתרכז בהכרת תודה בזמן האימון. הכרת תודה מבטלת אי-שביעות רצון; הן אינן יכולות להתקיים בעת ובעונה אחת. נוסף על כך, יָעַצְתִּי לו להרהר במחשבות אלו גם במהלך היום.
כעבור שבועיים עזבתי את מקום העבודה ההוא, והשארתי לבחור את מספר הטלפון שלי, אך הוא מעולם לא התקשר אליי.
חלפה חצי שנה או אולי יותר, ובאחת מן השבתות שמרתי בעמדה מרוחקת, שבה יכולתי לתרגל ויזיאליזציה ולצייר כאוות נפשי. פתאום קראו לי במכשיר הקשר וביקשו להישאר בעמדה ולא לצאת לסיור. כעבור מספר דקות הגיע רכב של האחמ"ש, ומתוכו יצא אותו בחור. חָזוּתו השתנתה לחלוטין. עודף המשקל החולני נעלם, ועל פניו – חיוך שלא נראה מקודם. מחליפי לשעבר הגיע כדי לספר על מצב ענייניו. מספר שבועות לאחר פרידתינו הוא קיבל הצעה מפתיעה לעבוד בתור נהג. הוא התחיל לעבוד בבקרים, הפסיק לעבוד במשמרות לילה, והמשיך לעבוד כשומר רק בשבתות ובחגים. הוא ואשתו התחילו לחיות בשלום, וגם יחסיו עם בנו הסתדרו זמן קצר לאחר מכן. כשהוא עבר בדיקות רפואיות נוספות, התברר כי רמת הסוכר בדמו התאזנה.
אי-אפשר להגיד שמוסר ההשכל של סיפור זה הוא שניתן לטפל בסוכרת באמצעות עמידה על רגל אחת ובאמצעות מדיטציה. מסקנה כזו תהיה חפוזה וחסרת בסיס. זהו סיפור על בן-אדם שהביא על עצמו קמילה והזדקנות בטרם עת בגלל אי-שביעות רצון, אך נמלך בדעתו כשהבין שהכרת תודה מאפשרת לו להתקדם בחייו בכיוון המתקבל על הדעת. הכרת תודה היא תרופה הסותרת את רעל אי-שביעות הרצון. המלצתי לבחור לעמוד על רגל אחת כמו ציפור כדי שהוא ייזכר בקשר שבין תודעתו לשמיים.