אלים רדומים, פרק 16: הזכרות במצב הנכון

אחד מידידיי, בחור אינטליגנטי צעיר, סיפר כיצד אביו לימד אותו עוד בילדותו אימון אוטוגני. ידידי תרגל שיטת אימון זו כדי להתמודד עם כאבי ראש שהטרידו אותו. את השיטה ניתן לסכם בקצרה באופן הבא: התרגול כולל הפניית תשומת לב לכל חלק גוף בתורו, והפקת תחושת רוגע בו. מקור התרגול הזה הוא בהטהה-יוגה (haṭha-yoga), שבה הוא מבוצע בעיקר ב”מנח הגופה“ שנקרא שוואסנה (śavāsana) בסנסקריט. בדרך כלל תשומת הלב מופנית לגפיים, ולאחר מכן אל הפנים ואל הגוף כולו. למשל, בעת הפניית תשומת הלב אל כף הרגל הימנית, המתרגלים מבצעים שכנוע-עצמי: ”כף הרגל שלי מתרפה; אני חש/ה כיצד היא הופכת להיות חמה וגדולה“. נוסחת שכנוע כזו משפרת את זרימת הדם.
***
שימו לב: הנוסחה מתאימה עבור הגפיים, הפנים, וצורת הגוף כולה, כלומר כל השכבות החיצוניות של גוף האדם. אין להשתמש בנוסחה זו עבור אף אחד מן האיברים הפנימיים, לרבות המוח.
***
בזכות אימונים תחת השגחת אביו, ידידי רכש יכולת להפסיק את כאבי הראש באמצעות התרגעות, אך בתקופה ששוחחנו, עקב גורמים חיצוניים, חסרו לו הזדמנויות להקדיש לתרגול 20 עד 30 דקות הנחוצות להתרגעות עמוקה לפני השינה או במהלך היום בעת הופעת הכאב.
עמדנו זה לצד זה, ויכולתי לראות שפניו של בן השיח עֻוְּתוּ על-ידי כאב. שאלתי אותו: ”הרי אתה מכיר היטב את מצב ההתרגעות כי שהית בו פעמים רבות במשך שנים רבות. למה לך לא להיזכר במצב זה, ולפעול תוך כדי הימצאות בתוכו?“
הוא הנהן בשקט, ופוקוס עיניו השתנה מיד. עבר זמן זעום, וכבר ראיתי כיצד מסיכת הכאב על פניו התעמעמה. לאחר כמה דקות הוא אמר שהתרגול מצליח. גם למחרת שוחחנו על הנושא, והוא נזכר שוב במצב ההתרגעות בהצלחה.
לאחר שדנו בתוצאות, הגענו למסקנה שיש ביכולתו לחוות נגיעה במצב ההתרגעות בכל עת, ולהתאמן לעומק כאשר מופיעות הזדמנויות.