אלים רדומים, פרק 13: הבחנה בחלום
אחד מן הקשישים שבהם טיפלתי בצעירותי היה עצמאי, ולכן התבקשתי על-ידי אשתו רק לנקות את החדר שבו הם התגוררו. במובן מסוים, חדר זה היה מדינה בתוך מדינה כי הקשישים גרו בדירה יחד עם הילדים והנכדים. חדרם נמצא בין החדרים האחרים, ולכן דבר כמו גריפת מים מחוץ לחדר בזמן שטיפת הריצפה נחשב לבלתי-קביל, והניקיון בוצע ממש ליד הקשישים, שלעיתים קרובות הצטרכו לעבור מן הכיסאות אל המיטה לסירוגין ולהרים את רגליהם. יום אחד הם ביקשו ממני לחבוט בשטיח, אבל לא היה להם חובט שטיחים. הם נתנו לי מקל שישמש בתור חובט.
אז הייתי רגיש מאוד לאבק, וחביטת שטיחים הייתה דבר רע מאוד עבורי. השטיח היה מאובק כל כך שאפילו הורדתו ותלייתו על הגדר – משמען שאיפה מוגברת של אבק. הימצאות מקל ההליכה, ששימש בתור חובט שטיחים, בידי הוסיפה גוון של אבסורדיות למתרחש, ועזרה לי להבחין בחלום שבמצב. יצרתי מחרוזת של סמלים שעזרו לזהות במתרחש חלום: באוויר החנוק והעומד בחדר שממנו הוצאתי ושאליו החזרתי את השטיח זיהיתי היאחזות של התודעה בגוף; במקל, שבו כמובן קל היה לחבוט בשטיח, אך קשה מאוד להוציא את האבק, זיהיתי את תחושת ה”אני“; השטיח הוא דפוסי התודעה; זוג הקשישים שמצפים לניקיון מוצלח הם דמויות מקודשות בתוך מקדש.
בעודי עטוף זיהוי זה, מנעתי התקף קשה של נזלת אלרגית, שבאותה תקופה הייתה תגובתי הרגילה אפילו לכמות מזערית של אבק.
תגובות (0)