האיש שהיה אדיש

היה פעם איש, שהיה "קצת" אדיש…
הוא היה הולך לפעמים ברחוב, ורואה איש אחד מעדה מסוימת, ואיש אחר מעדה ששונה לו.
הוא שם לב שמתפתח ביניהם ריב, אך לא ניסה להפריד, או להזעיק עזרה, או לעשות משהו.
הוא פשוט הסתכל, ראה, והלך. וגם פעם אחת,הוא הלך למועדון לילה.
הוא ראה שלא מכניסים איש, מכיוון שצבע עורו שונה. הוא לא עשה כלום. הוא לא ניסה לעזור איכשהו ולהיות אכפתי כלפי האיש. וגם פעם אחרת, ראה קבוצת אנשים שמכים איש שהוא הומוסקסואל, בגללו. בגלל מי שהוא. הוא הסתכל, פחד שהוא בעצמו ייפגע, ולא רק- הוא גם לא רצה להתערב וייצא שוב אדיש. אבל יום אחד, כאשר היה חולה במחלת הסרטן, הוא הגיע לבית החולים לבקש טיפול. טיפול ממש חשוב. הוא ראה שעוזרים לו, ונותנים לו ייחס. הוא ראה שאכפתים כלפיו.
והאיש מאותו יום, הבין. הוא הבין שזה ממש לא מגביה את ערכו, אלא אפילו מנמיך ממנו. ואז, כשלפעמים ראה מקרה של גזענות, אלימות, סלקציה ועוד…הוא לא ייצא אדיש..והלך לתמוך בחלש.
אני כבן אדם- מקווה שכל בן אדם יפנים. שעם קצת יותר יחס, לדברים אפילו הכי קטנים, זה יכול לעזור. ובגדול.