האיש בקצה החדר.

בס"ד

מעולם לא חשף רגשות.
הוא ישב שם בצד חסר חולשות.
תוקף כמו שורד, מרגיש שהוא נלחם.
לא לימדו אותו לאהוב, רחוק מכולם.

קירבה מיוחדת מעולם לא ידע.
כבוי בתוך עצמו, לרגע קצת דומע.
מילים כואבות נשלפו ללא פיקוח
ושתיקה מעיקה נישאת ברוח.

הוא ניזכר בלילות הארוכים לבדו
מבין כעת שתמיד נלחם מול עצמו.
החיפוש העצמי מלא האשמה
לימדו אותו להתאכזר ללא חמלה.
מפחד לסלוח ל'אני' שבתוכו.
וכעת הוא לומד להכיר כל חלק בו.