דקירת סכין.

מכירים את התחושה שכל העיניים שלכם מתמלאות בדמעות עד שאתם בקושי כבר יכולים לראות, וזה לא משנה אם תשימו את המשקפיים שקיבלתם אתמול, וזה לא משנה אם תמחו את הדמעות באגרסיביות בעזרת השרוול, תמיד יצוצו עוד.

מכירים את התחושה שמישהו לא נותן לכם לדבר, ואז כל מה שרציתם להגיד מתפוצץ לכם בגרון ומת לצאת החוצה אך מישהו מבחוץ מונע זאת. ואם הייתם מוציאים את המילים החוצה, זה היה משנה את כל המצב.

מכירים את התחושה שהלב שלכם כואב, כואב כל כך עד שאתם מרגישים אותו פיזית, וחושבים שאף פעם לא יתרפה. זה כמו איזה קרע קטן שגודל בתוכו, משפריץ דם לכל עבר. ולפעמים בא לכם שמישהו ייקח אתו, רק בכדי שתפסיקו להיות טובים לאנשים, ולאחר מכן להיפגע.

מכירים את התחושה שבא לכם למות?
שיש בחוץ יום כל כך יפה ומאיר פנים, אבל כל כולכם נמצאים בעצב ובחולשה, רוצים שמישהו ייקח אתכם רחוק, ומה רחוק יותר מהשמיים?!
וכשהעיניים בוכות עד כדי כך שאני לא מסוגלת לראות קצת אור, והראש מתפוצץ וכשהלב מדמם,
בא לי פשוט לדקור בו סכין כדי שזה יפסק.