דפקה של בוקר

פתאום יש לי מרץ
פתאום יש לי סוג של פרץ
באלי להיות ביקורתית
בא לי לקחת קינוח ולאכול רק את התחתית
בא לי ללכת לירדן הקר בחורף
בא לי לבוא למישהו מאחורה ולנשוף לו לאט באורף
כמה זמן לא הרגשתי את הרצון העז לכתוב
כמה זמן לא הרגשתי את התחושה של חסר עוד
ותכלס אין לי על מה לדבר בכללי
החיים שלי ממש מתפרקים מולי
אבל לא יודעת למה אנימפשוט מרגישה להבה שמדגדגת אותי בבטן
משהוא קורה לי וכבד בליבי כמו אבן
פתאום בא לי להיות אומנית מצליחה
ובוא זמנית להיות סתם איזה היפית מסריחה
בא לי לרוץ ולבא לי לשבת
בא לי לאכול ובא לי לשתות
בא לי אוטו ובא לי רכבת
בא לי לצחוק ובא לי לבכות
אבל אין לי מניע אני לא מבינה
מאיפה נוצרת הכתיבה ההספונטנית? ממתי אני כותבת בלי נושא או ובלי התמקדות טוטאלית
היפופותמים טוסט אושפיזין וסיגריה
חזיה מכינה בנים וטליה
אלה הדביר שעכשיו עלו לי ישר לראש
עד כמה זה מפגר? מאחד עד שלוש?
ואני פשוט לא מצליחה להפסיק להקליד
כוס עמק אין לי נושא אין למילים עתיד
אבל מוזר שהכל מתחרז בלי תכנון
מוזר שהכל הולן בלי תיקון
טוב אז פתאום יש לי מרץ
פתאום יש לי סוג של פרץ