דמעות שקופות…/…Transparent Tears (פרק 1)

"רויטלי, היום את עולה לכיתה א'!" קולה הצלול של אימי נשמע מהמטבח. פערתי את עיניי החומות והבטתי לכיוונה, בעודה מכינה כריכים וירקות לבית ספר. "כיתה א'?" רצתי לעברה וחיבקתי אותה. כל כך שמחתי, התלהבתי מהמחשבה שאני הולכת לפגוש חברים חדשים, והסתקרנתי לדעת מי היא המורה שלי, האם היא נחמדה קשוחה. צחקוק קל נשמע מאחוריי, זהו קולו של אבי שעמד מאחוריי. הוא חייך ונישק את מצחי. "נו? אנחנו מוכנים?" אבי שאל בעודו לוקח את תיק בית הספר החדש שלי ושם את המפתחות בתוך כיס המכנסיים שלו. "כן אנחנו מוכנות." אימי חייכה ברוך בעודה אוספת את שיערי בזנב סוס גבוהה. "בואי, הגיע הזמן להכיר חברים חדשים." היא אחזה בידי הקטנה והובילה אותי לעבר המכונית של אבי. התיישבנו פנימה ואבי התניע את המכונית. "כולם לשים חגורות בטיחות." אמר בקצרה.
כל כך התרגשתי, ליבי לא פסק לפעום בחוזקה וידיי החלו להזיע מהתלהבות. "אמא? את חושבת שיהיו לי שם הרבה חברים?" שאלתי בהססנות ועיניי החומות ננעלו בתוך עיניה השחורות. היא פלטה צחקוק קל ואחזה בידי. "ברור מתוקה שלי, מי לא ירצה להתחבר אתך?" חייכתי קלות ונתתי לה נשיקה בלחי.
כעבור 10 דקות של נסיע, אבי הכנה ואימי יצאה ראשונה מתוך המכונית ופתחה לי את הדלת כאשר היא מחזיקה בתיק הבית ספר שלי. קפצתי החוצה ובמהירות לבשתי את התיק על כתפיי הקטנות. "תיהני מתוקה שלי." היא נישקה את הלחי שלי שוב ונופפה לי לשלום, מביטה בי נכנסת לתוך הבית ספר. כעבור זמן מה, צלצול בית הספר צלצל וכולנו נכנסו לכיתות. המורה כבר עמדה ליד השולחן ומחאה בכפות ידיה בעודה שרה את השיר "שלום כיתה א'". כולם בחרו מקומות וישבו בזוגות ואני התיישבתי ליד החלון, אך למרבה ההפתעה… אף אחד לא ישב לידי… כולם היו עסוקים לדבר אחד עם השני ועיניי התרוצצו ממקום למקום חוקרות את האזור החדש.
המורה החלה במשחק שמות קצר והזמינה כל אחד לעמוד לידה. "מי רוצה להתחבר עם עומר?" חייכה המורה כאשר ראתה שכל הכיתה הרימה את ידיה.
5 דקות אחרי, הגיע תורי. "ומי עכשיו מי רוצה להתחבר עם רויטל החמודה?" המורה שאלה. אך שום יד לא הייתה מורמת… ההלם הקפיא את רגליי ושתיקה של שנייה הפכה לשתיקה של נצח… המורה הביטה בי, באי נעימות ושלחה אותי חזרה למקומי. באותו רגע הבנתי… שאני הולכת להיות הכבשה השחורה בכיתה או בבית ספר כולו…