דמויות
המילים שהתפזרו בחדר הזה המשיכו
ללכת מסביבי
כל כך רציתי שתאמרי משהו
שישאיר אותם איתך
שהמעגל יסגר איכשהו
וישאיר אותי נקיה
אבל השארת את הדלת פתוחה
והמילים רדפו אחריי
את כל הדרך חזרה הביתה
עכשיו כבר יש להן
פנים ורגלים וידיים
אחרי שהוצאתי אותן אלייך
הן תפסו דמויות
הן מפחידות יותר ונוכחות.
השארת את הדלת פתוחה
וכל כך רציתי
שתאמרי להן- די!
שתשמרי עלי.
שתגני.
לפעמים נדמה לי,
שהן ישבו שם המילים
מדברות עם המילים
של האנשים שישבו מולך לפניי
יצרו אצלי עוד ועוד פחדים
שהקירות של הקלינקה שלך ספגו.
השארת הדלת פתוחה
ונשארתי עם דמויות שהולכות אחריי
ימין ושמאל.
תגובות (4)
יפה.
תודה🙏
יש בזה משהו עמוק ועוצמתי. אישית אני הרגשתי שיש לקטע טון נואש. היא ממש מתחננת בפני האישה השנייה.
זה אחד הפחדים הגדולים, לבטא משהו בקול, כי אחרי שאמרת אותו אי אפשר לקחת אותו בחזרה, ופתאום לשמוע משהו הופך אותו לאמיתי, למשהו שעוד מישהו חוץ ממך יודע. לפעמים זה לא עוזר לנו להרגיש טוב.
הכתיבה שלך מדהימה ומושכת בעיניי והיא כמעט תמיד משאירה אותי סוג של פעורת פה וגורמת לי להרהר בקטע גם אחרי שסיימתי לקרוא אותו. אהבתי מאוד.
תודה רבה ספיר, דיקת מאד פחדים שלי.
תודה על התגובות שלך 🙏