דם דליל ממים
דם דליל ממים.
אני יודעת שבשביל רובכם זה ההפך.
שאתם מעדיפים את משפחתכם יותר מהכול.
אבל מים מתוקים מדם.
כך זה בדרך כלל,
או לפחות כך זה עבורי.
אני לא ממש יודעת מתי קלטתי את זה,
אבל מאז, אני לא יכולה להפסיק להבחין בזה.
בעובדה שאנשים זרים מבינים אותי יותר מהמשפחה,
ושהם מצליחים להוציא אותי ממצבי רוח שלי בזמן שאחרים לא.
אז, אני לא יודעת מה איתכם,
אבל אני חושבת שאני אבחר במים בכול פעם מחדש.
תגובות (54)
קצר וקולע, אהבתי את צורת הכתיבה שלך .
את לא מסבירה וזה נותן אתגריות להבין על מה מדובר.
בקיצור: יפה מאוד !
קצר וקולע, אהבתי את צורת הכתיבה שלך .
את לא מסבירה וזה נותן אתגריות להבין על מה מדובר.
בקיצור: יפה מאוד !
אהבתי מאוד את הכתיבה והרעיון של הקטע.
יכול להיות שאני מסכימה איתך.. (אני עוד בריבים עם עצמי בקשר לזה.-.)
אהבתי את זה מאוד….
הכתיבה יפיפייה!
לדעתי המסכנה שלך שגויה מאוד נוח לאנשים מרחוק לעזור ולתמוך אבל לחיות תחת אותו גג עם משהו זה הרבה יותר מרשים (תחשבי על מי שאת הכי שונאת ועל החברה הכי טובה שלך ותנסי לדמיין איך החיים יראו אם תגורו באותו בית)
ואם אין לי חבר הכי טובה ואני שונאת את כולם?
טוב, זה שקר,
אני לא שונאת את כולם,
אני פשוט לא באמת מכירה אותם כנראה.
מה גם, שאני גרתי אצל די הרבה אנשים שאין לי איתם קשר דם,
וזה היה הרבה יותר טוב מאשר לגור עם אנשים שיש לי איתם קשר דם.
אולי במקרה שלך אבל לפי מה שהבנתי את בעצם רוצה משפחה מהסוג המושלם ולכן את מתריסה נגד זה כדי שתוכלי להגיד לעצמך שזה לא כמו שאת חושבת אני צודק? (זה מסקרנות טהורה)
אם אתה מתכוון משפחה מושלמת בקטע
של אנשים יבינו שאני לא מושלמת ויקלטו שציפיות זה לא הקטע שלי,
אז כן, אני רוצה משפחה מושלמת.
וזה לא ממש התרסה,
כי התרסה לא ממש עובדת בבית הזה.
זה לא התרסה נגד הבית
זה התרסה נגד עצמך ויותר מזה זה נגד החלום שלך…
אם זה היה התרסה נגד עצמי אז הייתי הולכת ומתעקעת
במחשבה שנייה, הייתי הולכת וצובעת את השיער,
מחטים מלחיצות לי את הנשמה.
וכרגע החלום שלי הוא לסיים בצפר,
אז דרך ההתרסה היחידה נגד זה היא לנשור,
ותסלח לי, אבל אני עדיין לא מטומטמת מספיק בשביל זה.
סולח… אבל את לא מעדיפה לקחת את החיים שלך בידים ולנסות לשנות אותם עכשיו? (ולא לחכות לסוף הלימודים כדי שתוחלי רק לעוף משם כבר?!)
אני לא מוצאת סיבה לשתול עץ,
שלא אוכל להנות מפרותיו.
הרי אני לא אהיה פה, בשביל להנות
מהחיים השונים הללו, אז למה לטרוח?
כי אם זאת הגישה שלך לחיים איפה תשתלי עץ באוניברסיטה? את תהי שם רק שלוש שנים… את יכולה להגיד את זה על כול מקום בחיים שלך אז למה שבמקום לא לעשות כלום תשתלי פרח קטן ויפה שיתנה לך כמה רגעי אושר שתוכלי להיזכר בהם? תעשי משהו קטן וטוב עבור האחרים והם יעשן אותו הדבר בשבילך…
ומה אם האדמה חרוכה מכדי שיצמח בה משהו?
מה אם אפילו עשב שוטה לא מצליח למצוא את מקומו כאן?
ומה אם פשוט אין לי מושג בגננות ואני אצליח לרצוח בדם קר
ובלי לשים לב אפילו את השתיל הכי קטן והכי טהור?
בטבע במקומות אחרי שרפה כשהאדמה מתקררת הכי קל לצמחים לגדול אבל אם הם מחקים יותר מידי זמן הפיח שוקע והם כבר לא יגדלו לעולם….
אז נראה לי הפיח שקע כבר לפני שנים.
ואת יודעת מה החקלים עושים במצב שבו זה כבר שקע? הופכים את האדמה בארגון וביעילות או במקרה שלך שמים את הקלפים על השולחן במצב הנכון (שיוצרים אותו בעזרת עבודה ומחשבה מראש)
אני גרועה בתכנון מראש,
אני תמיד מצליחה לדפוק את זה בסופו של דבר.
(תאמין לי יש לי כמה סיפורים,
שלמרות הכול הצלחתי לעשות שם את כול הטעויות האפשריות)
אבל, אני מניחה שאני פשוט כזאת.
פשוט אדם שהורס כול קשר אפשרי.
וזה יכול להיות יותר גרוע ממה שעכשיו?
אמממ, כן,
אני יכולה לפתוח את הפה,
ולהתחיל להגיד את כול מה שעובר לי בראש.
ואז מה? גם ככה דפוק לך כבר נכון?
כן, אבל את זה אני עוד יכולה לסבול,
אני יכולה להתעלם מזה, טוב, רוב הזמן.
אבל, אם זה יהיה רע יותר,
זה יהיה הקש ששבר את גב הגמל.
אז את בוחרת את הדרך הקלה והמסכנה… אולי תנסי לכתוב במכתב וככה לא תוכלי להתפרץ ולהגיד דברים שאת לא רוצה לומר…
אבל אז הם ירצו לדבר על זה,
ואני לא חושבת שיהיה אפשר לענות על כול זה במכתבים
אם תבקשי אני חושב שהם יסכימו (אני לא בטוח כי אין לי מושג על מי מדובר ואני מעדיף שישאר ככה…) אם יש לך איזה משהו שבא לך לדבר עליו תשלחי לי הודעה באחד הסיפורים שלי ואני אראה את זה …
זה ממש נחמד מצדך,
אבל אני חושבת שיהיה פשוט יותר להישאר הילדה
המסכנה שהלכה בדרך הקלה.
את (ואל תעלבי בבקשה) פשוט חסרת מוטיבציה לשנות כלום כאילו כבר נשברת והפסדת עוד לפני שזרקו את הקוביות
למה ?
אני מניחה שפשוט נולדתי בלי עמוד שידרה,
או בלי מספיק אומץ לדברים כאלו.
את פשוט מותרת לעצמך וזה יגיע לך בסיבוב או שבעצם זה כבר הגיע… אומץ זה לא להביס דרקון או לצאת אל מסע לא נודע אומץ זה לקחת את הצעד הזה ואז את הבא ואני מוכן להתערב שיש לך מזה מספיק…. עובדה שאת כותבת באתר…
כאשר זה בעילום שם זה לא נחשב אומץ,
ותסלח לי, אבל הצעד הבא שלי מוביל אותי לדרך
אחרת.
כי זה מה שאת בוחרת אבל למה שלא תכתבי את המכתב ההוא למגירה או לפחות תנסי לעבור עליו בראש?
וחוץ מזה מה זה שם? את נפתחת פה לאנשים ובטוח כמו כולנו את חוששת שמישהו לא רצוי יזהה אותך ובכול זאת את כאן כותבת על עצמך ונתנת למחשבות שלך להתעצב ולקבל צורה אם זה לא אומץ אז מה כן?
אתה חושב שלא ניסיתי?
אתה יודע כמה מכתבים זרקתי או העלתי באש במרוצת השנים?
0 אני מוכן להתערב…
אם היית כותבת מכתב היה לך אומץ ואמרת שאין לך נכון?
פיסת נייר שאיש לעולם לא יראה או יקרא, לא יכולה להחשב אומץ
וחוץ מזה זה יעבור מתישהו, או כך יש לקוות
לא… אסור לחשוב ככה!
נכון שהזמן מרפא פגע גופני אבל פגע נפשי הוא רק מעצים ומקשה לטפל בו…
וחץ מזה אומץ הוא לעשות את מה שלא עשינו כי פחדנו היססנו…. זה לא המעשה עצמו אלה מה שעומד מעכוריו
זה עדיף מאשר לחשוב שדבר לעולם לא ישתפר
ושאני במרכזה של בדיחה קוסמית אחת גדולה, לא?
לא… כי זה פשוט לא ישתפר ואז חזרנו לנקודת ההתחלה…
אבל אתה לא באמת מיואש אתה באתה כדי להתווכח (אני אוהב את זה!!!)
יאוש זה לכאלה שוויתרו, אני מאמינה שצריך פשוט להשים את החיים במה שאפשר לכנות המתנה , ופשוט לקוות שתמצא הזדמנות לצאת מהבוץ
ואיך זה הולך?
טוב, אני עמוק בבוץ, בזה אתה יכול להיות בטוח,
ונראה לי שאיבדתי את הסיכוי שימצאו בכלל את העצמות שלי,
שלא לדבר על הגופה
אז אתה פריאיר מה שלא עברת זה כלום לאומתי ואני בכול זאת יושב פה עם חיוך,
ואתה? בוכה על מה שחסר לך אותו הדבר שאני לא הכרתי עד שיאצתי מהבוץ
אתה מעצבן אותי אתה יודע?
אתה כמו ציפור שעפה פעם ונפלה ומאז אין לך אומץ לנסות לעוף שוב כי אתה חושב שאם לא תעוף לא תיפול וזה כשלעצמו מעצבן אבל מה שעוד יותר מרגיז אותי זה שמילא שאתה ויתרתה אבל למה לגרור אחריך עוד ציפורים שנפלו למה אתה אומר להם שלא כדי להם להתרומם?
חשבת לרגע שאני אולי יושבת בבוץ עם חיוך יודעת שלא חשוב מה עשיתי לא נכון כי עשיתי את זה בדרך שלי
תודה, מטרת חיי היא לעצבן, וחוץ מזה ציפור שנפלה היית צריכה ללמוד לעוף קודם ואני מעולם לא עפתי בכלל
כן חשבתי על זה… כמו שאמרתי לך כבר ההיתי שם ראיתי הכול שמעתי הכול והתירוץ העלוב שלך הוא שקר….
אני מוכן להתערב שבכישלונות שלך לא האשמת את עצמך נכון? אז איפה הדרך שלך ואיזה נעלים (ועכשיו התרוץ בסגנון הוא החשיל אותי זה לא השמתי וכאלה…)
אני מצטער אם פגעתי פשוט קצת התעצבנתי..
ודרך הגב כן עפת אפילו כתבת על זה אבל (אני מצוטט) "אנשים הניעו אותך מהחלטתך" או במילים אחרות נפלת
אתה טועה, לאורך כול הדרך ידעתי כי אלו היו הטעויות שלי והבעיות שלי אני יודעת שאיש לא הכניס אותי לבלגן הזה חוץ ממני
בטוח? מה עם
אני זוכרת שפעם כשהיה לאבא שלי יומולדת רציתי לרקוד ביום ההוא
ואפילו חיברתי איזשהו ריקוד מטופש והייתי עושה את זה הייתי רוקד
אם האנשים שחשבתי שהם חבריי לא היו אומרים לי שאני רוקדת על הפנים
אני זוכרת שרציתי ללכת לאיזה סרט שעיניין אותי באותו זמן אך האנשים ההם
שוב הניעו אותי מהחלטתי ומצאתי את עצמי הולכת לאיזה סרט משעמם שהם רצו לראות
אני זוכרת שרציתי להישאר בהפסקה בכיתה והם נעלו אותי שם עד שהצלחתי לפתוח
את הדלת הם עמדו שם וסגרו אותה שוב רק שהפעם על האצבעות שלי
אני זוכרת שהייתה איזו תחרות שרציתי להישתתף בה
אבל הם אמרו לי שזה סתם בזבוז זמן וכסף ואמרתי להם שזה יכול להיות כיף
אך בסוף לא השתתפתי בגלל מה שהם אמרו
אני זוכרת שרציתי ללכת לאיזה יום הולדת של ילדה שהיתה נחמדה אליי
אך הם הצליחו לגרום לי לא ללכת אני כבר לא זוכרת מה הם אמרו לי
שהסכמתי לא ללכת
אני זוכרת שבסופו של דבר נמאס לי מהם וניתקתי את הכול הקשרים
שלי אליהם אך כבר היה מאוחר מידי…
תקשיבי אני אוהב לדבר אבל שונא שמשקרים לי בפרצוף…
היה ….. מעניין (זאת המילה הנכונה….) אני צריך ללכת אני יבדוק מחר אם ענית לי לילה טוב…
ואני אוהבת לדבר את עמדתי על ההווה ולא על דברים שנכתבו בזמנים לא טובים
היה כיף, אולי ניפגש לריב שוב במרוצת השנים.
וחוץ מזה, אתה יכול להאשים אותי שלרגע רציתי לחשוב שלא אני אשמה ?
שהגעתי לשם באשמתו של מישהו אחר?