יומנה של killer queen- פרק 14- דינקה

אני רואה מתחתי רצפה כחולה, מעולם לא ראיתי אותה כל כך מקרוב, רצפה כל כך פשוטה עם גוונים כל כך יפים. על העורף שלי פזורה רעמת השיער שלי, שמעולם לא חשבתי עליה כעל רעמת שיער והיא גורמת לי להזיע מאוד. על הברכיים שלי יש סימנים משונים בכל מיני צבעים שאני לא מרגישה עכשיו אבל בטח אגלה מאוחר יותר. מולי עומדים בני אדם שעד לפני זמן קצר היו החברים שלי, ועכשיו הם עליונים ממני, גם בגובה וגם במעמד. אנשים אומרים לי שאני חכמה, אבל תמיד יתייחסו אלי כתינוקת, ואני אהיה מרוצה מתשומת הלב ואמשיך להתחנף אליהם. אני מאושרת עכשיו, אני מדלגת מצד לצד במרץ על ארבע, הנשימות שלי מהירות וכבדות, ועל פני חיוך ענק והלשון שלי מתנפנפת מחוץ לו והעיניים שלי פתוחות מאוד וגדולות כל כך שהן כמעט יכולות לדבר בשמי. הרי אני בעצמי לא יכולה לדבר.

אני מנסה להגן על אנשים שאני אוהבת, אבל בועטים בי. לא מפחדים לבעוט בי, לא חושבים שזה יכול להכאיב לי כי הרי אני לא בן אדם ורק לבני אדם כואב. אני כבר לא מאושרת. אני דרוכה, אני מרוכזת, השיניים שלי מאיימות, המבט שלי ממוקד והנשימות הכבדות נעשו כבדות יותר ויותר עד שנשמעו כמו נהמות עולות ויורדות. אני רוצה לתקוף והחבל שקשור אלי מגביל אותי. אבל אני תמימה, מיד מתרככת וחוזרת שוב אל אותה הרגל שבעטה בי בחיוך. שוב אני לא יכולה להביע את מחשבותיי במילים. אני מנסה להביע את מחשבותיי בצלילים אך בדרך כלל ללא הצלחה.

זה התפקיד הכי מעניין, מאתגר ומרשים שיצא לי לשחק מאז שהגעתי לחוג התאטרון. דינקה- הכלבה של תמר מ´מישהו לרוץ איתו´. זה התפקיד הראשי, אבל אין לו טקסט לאורך כל המחזה. דינקה היא כלבה חכמה ונאמנה מאוד לבעלים שלה, תמר. דינקה כלבה סקרנית, אמיצה ומלאה באנרגיות, ומביעה את עצמה רק באמצעות הבעות פנים ותנועות גוף. למרות שהיא כלבה, היא לא שונה בהרבה מאיתנו, בני האדם. היא לא שונה מאוד ממני.

לפעמים אני מרגישה שדינקה היא חלק ממני, והיא מגיעה במקומות לא צפויים גם מחוץ להצגה. גם לי לפעמים קשה להביע את עצמי במילים ואני בוחרת להביע את עצמי באמצעות הבעות פנים או תנועות. גם אני לפעמים תמימה, ומחייכת אל מי שפגע כאילו ששכחתי ממה שנעשה. גם אני לפעמים מרגישה שדעתי לא תשפיע, ובסוף יקבעו רק אלה שסביבי ולי לא יהיה אכפת ואני אהיה צייתנית. וגם אני לפעמים מתחנפת כאשר מישהו מוצא חן בעיני ואני רוצה לרכוש את האמון שלו. אולי בגלל זה אני מקבלת מחמאות רבות כל כך על המשחק שלי, בגלל הקירבה לדמות שלי.

הזמנתי להצגה את תמר, המורה לפיתוח קול. בעיקרון, זו הייתה היא שביקשה שאזמין אותה לראות את ההצגה, אבל גם אני מאוד רוצה בעצמי שהיא תבוא. בעיקר אני רוצה בגלל שאני מאוד מעריצה אותה, ואני רוצה שגם היא תראה למה אני מסוגלת. אני רוצה שהיא תיראה את הסצנה המרגשת שלי, כשאני לבד על הבמה, אחרי שאבדתי לבעלים שלי, ואני שרה שיר ללא מילים. אני רוצה לשמוע את התגובה שלה, ולאחר ההצגה להציג אותה בפני כל החברים שלי שנמצאים שם איתי. אני רוצה להציג אותה בפני המורה לתאטרון. אני רוצה שהיא תהיה שם איתי.

אני רוצה שהיא תהיה שם כי אני יודעת שהיא מכירה הכי טוב את הדינקה שבי. היא מכירה את הבעות הפנים ותנועות הגוף שלי שמדברות בשמי. היא מכירה את ההתחנפות שלי כדי למצוא חן בעיני מישהו. היא מכירה את הצייתנות שלי, והתמימות שלי לפעמים. אני רוצה שהיא תיראה את מה שאחרים אולי לא יראו, כי היא חכמה והיא מכירה אותי ויכולה להבין על מה אני חושבת כשאני משחקת את דינקה, ולמה אני כל כך אוהבת את הדמות, ותדע להגיד בדיוק את מה שאני ארצה לשמוע לאחר ההצגה.