דילמה מוסרית – חיים מול עבירה פלילית.

מר וואנדרשמיט גר בעיירה קטנה, במרחק של כמעט חמישים קילומטרים מפרנקפורט. מצבו הבריאותי? תודה לאל. כמה חבל שהוא לא יכול היה לומר זאת גם על אשתו.
לא מספיק שהיא חלתה במחלת הסרטן הקטלנית, גם נוספו לה עוד כמה מחלות. מר וואנדרשמיט כבר הכין את עצמו נפשית לקראת מותה של אשתו. בראשו כבר רצו הספדים.
הוא כבר תכנן לעצמו מה הוא יגיד לילדים שעמדו להתייתם מאם, ולנכדים שעמדו לאבד סבתא. הוא פחד מהרגע הזה, אבל ידע שיהיה עליו לחבק את המוות כידיד ולהיפרד מאשתו האהובה.
כל זאת, כמובן, היה לפני שקיבל את שיחת הטלפון.
מהצד השני נשמע הרוקח, מר האג. הוא טען כי בידיו יש את התרופה למחלה, אך לצערו הרב, היא איננה כלולה בסל התרופות ומחירה הוא לא פחות ולא יותר מחמש מאות אלף מרקים. התרופה הזו, שהיא ניסיונית וכלל לא בטוח כי תשפיע על אשתו, עברה את מבחני המעבדה והוכחה כיעילה יחסית והוכח שהיא אינה פוגעת בבני אדם, אך עוד לא הוכח שהיא עוזרת לכולם, אך אם תעזור לאשתו – היא תיפטר מהמחלה אחת ולתמיד.
אך בעיה אחת נותרה לו. כיצד ישיג חמש מאות אלף מרקים?
הוא אמר למר האג שהוא יחזור אליו, ובינתיים החל להלוות כספים מחבריו. הוא ידע שהסיכוי שישיג את הכסף נמוך מאוד, ופתאום עלתה לו מחשבה מטרידה בראש. אם יגנוב את התרופה, ייתכן ואשתו תשרוד, הרי הוכח כי היא איננה מזיקה…
האם כדאי לו לגנוב את התרופה ולהציל את אשתו, או שמא עליו להמשיך לנסות להשיג את הכסף, למרות שהוא יודע שהסיכוי נמוך, וככל הנראה שאשתו תמות לפני שיספיק.

מכאן העלילה מתפצלת. בכל מצב הדילמה מקבלת נתון נוסף שעשוי להשפיע על הבחירה.

א. לאחר כמה זמן, גילה מר וואנדרשמיט כי עלות ייצור התרופה הוא בכלל עשרים וחמישה אלף מרקים, אך הרוקח מסתיר ממנו פרט זה ודורש ממנו חמש מאות אלף מרקים.

ב. מר וואנדרשמיט הבחין כי לאחרונה כמות ניידות המשטרה די גדול מבעבר, ומר וואנדרשמיט מעולם לא גנב דבר לפני כן.

ג. למר וואנדרשמיט נפתח בעבר תיק פלילי במשטרת גרמניה.

ד. מר וואנדרשמיט יודע כי אילו ילווה מחבריו והבנק את הכסף, הם ידרשו את הכסף בחזרה, והוא לעולם לא יוכל להחזיר סכום כסף זה.