דיי זה לא נעים לי!!!!
אוף כל כך הרבה שנים עברו מאז אבל אני עדיין זוכרת את היום הזה, היום הראשון בכיתה א'
היום שחשבתי שיהיה היום המאושר בחיי, בעצם הוא באמת היה היום המאושר בחיי… עד להפסקה,
בשיעורים אני ודניאלה החברה החדשה שלי החלפנו מבטים וציירנו ציורים בפתקים של המורה לחשבון.
אבל בהפסקה, אוי בהפסקה זה היה נורא אני ודניאלה רצינו ללכת לחצר בית הספר, לנדנדה, למגלשות,
לקרוסלה, לפגוש עוד חברים!!!. אבל בטעות בלי שידענו עברנו בשטח של חבורת השרירים,
אם אתם לא יודעים מי הם חבורת השרירים הנה, עכשיו אני מסבירה לכם, חבורת השרירים הייתה חבורה
של בריונים שרק התעללו בילדים(בעיקר בילדים קטנים!!!) ופגעו בהם. אוקיי אז בואו נמשיך מאיפה שהיינו, המנהיג של חבורת השרירים, יורם (אבל כולם קראו לו אדוני) ביקש מימני 30 $ עד מחר עם אני לא יביא לו אני אצטרך לסבול 4 חודשים שלמים בתוך הכיתה ואסור לי לעשות כלום!!! ברחתי משם, חזרתי לכיתה עם עיניים נפוחות ואדומות, דניאלה באה ושאלה מה קרה סיפרתי לה את הסיפור על חבורת השרירים
והיא התחילה לבכות(דניאלה הייתה מאוד פחדנית) למחרת הבאתי ליורם (מנהיג החבורה) 7 $ לא היו לי יותר!!! יורם כעס מאוד ואמר: "כן צוציקית קטנה לא ביקשתי 30 $?!!!" ואז עניתי לו:"כן אדוני סליחה אבל לא היו לי אתה לא יודע כמה אני מצטערת בבקשה בבקשה אני יביא לך עוד עד מחר סליחה!!!! והוא ענה:
"חה חה חה צוציקית קטנה לא אכפת לי אם יש לך בעיות ואם אין לך אני ביקשתי את הכסף עד היום נכון?
נכון אדוני עניתי. אז או שאת מביאה לי אותו היום או ש4 חודשים שלמים את נשארת בכיתה!!!! כן אדוני אמרתי ולא ידעתי מה לעשות, רצתי לכיתה ושוב כמו אתמול סיפרתי לדניאלה מה היה ואיך היה ומה הוא אמר לי ודניאלה שוב התחילה לבכות. חודש שלם נשארתי בכיתה, אם דניאלה,שנינו עצובות מאד . :(
ביום ההוא אני זוכרת בבירור, איך אוכל לשכוח דבר כזה!! ה7 לאוקטובר זה היה תורה של היועצת להיות בכיתה שלנו, בתורנויות של המורות, רציתי לצייר לסבתא שלי ציור שתחזור מאמריקה אני איתן לה אותו
חשבתי וחייכתי לעצמי אבל כעבור שנייה נימחק החיוך מפני כי ראיתי מעבר לדלת את יורם מוביל את החבורה, התחלתי לבכות, היועצת ראתה אותי, נבהלה, וניגשה אלי היא שאלה אותי למה אני בוכה, סיפרתי לה את כל הסיפור עם חבורת השרירים, עם יורם, עם הכסף, והיא אמרה שהיא תטפל בזה, ביום למחרת
הייתי בדרך לכיתה וראיתי את יורם ואת החבורה מתקרבים לחדר המנהלת, ראיתי את יורם, הוא ראה
אותי, הוא רצה לצעוק עלי, לקלל אותי אבל התאפק, חייכתי לעצמי חיוך קטן וסודי מתחת ליד.
-סוף-
תגובות (9)
ואו,אהבתי את הסיפור ואת המסר שהוא מאוד חשוב (:
חחח מזה תודה
יפה מאוד המשיכי כך !
תתחדשי ותצליחי באתר !
תודההה עמיתייי
חשבתי שזה אמיתי!!!!!! 0.0 אבל סיפוק יפה, והמסר ברור.
catmio
חח תודה
נ"ב תהני מהכתיבה באתר!
באמת *לא* לבריונות.
חהחה זה מזכיר לי סיפור שכתבתי ):
באמת איך קוראים לו ??? (לסיפור)