דיי בבקשה.
די, תירגעי.
די כבר, יהיה בסדר!
לא נכון. לא..נכון..לא יהיה.
אני לא מבינה מה קורה פה. "ירדו האורות" ככה הם אומרים… אבל אני מרגישה שהכל מתנגש בצורה מטורפת. אני מרגישה שנשארתי לבד. אני מרגישה שאני נמצאת בהתמכרויות שלי, לבד… אולי זה לא סמים, אולי זה לא לשכב עם גברים אבל כן. זה אותו דבר. כי אני כל כך מבולבלת, אני פשוט לא מבינה איך…איך זה, שאם יש אמת והיא הטוב האמיתי, אז להתכופף לחוקים שלה מרגיש כמחנק? למה? למה כל הזוהרים האלה… שעשו את הדרך הזאת, הם כאלה זוהרים ורק אני, שאני כל כך רוצה, לא מצליחה?! ורק הולכת אחורה כל הזמן. כמה אחורה עוד אלך?
כמה אפשר להסתכל על האנשים האלה ולהרגיש שבחיים לא אהיה כמוהם?
להרגיש כל כך רע? כל כך לבד? להרגיש שיותר נוח לי בבגדים מסוימים, עם צורה חיצונית מסוימת… כי אני רוצה להרגיש אהובה. שנמאס לי להיות לבד. נמאס לי. וזה ההפך הגמור ממה שצריך. אז אני לא יכולה לעמוד בקריטריונים, ואני כבר לא יודעת אם הטוב הזה הוא מה שיהיה לי הכי טוב. כל המלחמות הפנימיות האלה… די נמאס לי! רק נקרע לי הלב כל הזמן. הוא הפך לרצוץ ושבור. כיסחו אותי מכל הכיוונים עם הניסיונות האלה. כבר לא יודעת מה נכון… לא יכולה לפתוח אגרות קודש, לא יכולה. לא מאמינה בזה מאז אותו מקרה. אבל זה הציל אותי כמה פעמים. אז למה זה כמעט הוריד אותי לתהום התהומות?!
למה השאירו אותי לבד, כבר אין מי שירים אותי למעלה… אין מי שיחזק אותי, שיגרום לי להתפעל שוב ולרצות להיות חלק ממה שבחרתי בו.
הלכתי מהר מדי, נסחפתי. והערב אתמול רק הוכיח לי את זה. בזה שראיתי בנות, שבאו מבתים כמו שלי, בתים לא דתיים או לא חב"דיים, ראיתי אותן והן שאלו שאלות שגם אני שואלת, והייתה אווירה כזאת מוכרת… היינו באותו ראש… עכשיו רק רע לי. ואני מרגישה שפשעו בי.
אני יכולה להאשים את החינוך, את המקום, את כל הנסיבות. אבל זה לא ישנה… כי מעליהן עומד ה' יתברך, והוא שם אותי במצב כזה, וכנראה שהוא זה שעשה שאגיע למצב הזה. או שהגעתי לזה מתוך הבחירה החופשית שלי?
אני נסחפת אל תוך משהו מסוים וזה מרגיש לי נעים, אבל אז אני רואה אנשי אמת, והלב שלי מתכווץ. כי אני יודעת שזה מה שאני רוצה באמת. אבל אנלא יכולה לפתוח הרצאה, לא יכולה לפתוח אגרות קודש. כי אני מרגישה שאני לא יכולה. שאני רוצה משהו עקבי… ולא אורות חולפים. אבל אני מרגישה שזה כבד מדי. אז מה האמת? מה?! ההרצאה נותנת לי להתרגש, יותר מדי… וקשה לי להוריד את זה לכלים מעשיים.
אין לי תקנה… בינתיים נשארתי לבד. ומשהו בי חוסם אותי מלהרים את הראש, ולתת תפילה…
ועכשיו…אני פוחדת לישון. פוחדת מהסיוטים שתוקפים אותי כמעט כל לילה…ככה זה כשיש עומס רגשי…אבל חשבתי שהכתיבה הזאת תעזור. והיא לא עזרה לי בכלל. אני מרגישה את הלחץ הזה בלב שוב. למה. למה.
תגובות (2)
דרך האמת היא האמת שלך. לא של אחרים. אבל אם את רוצה לצעוד בדרך הזאת, בגלל שהיא נראית לך חשובה, תבדקי עליה, תחפשי, תתעמקי בה ותשקעי בה, ככל שיהיו לך יותר שאלות ככה תמצאי יותר תשובות.
ובתור נערה דתייה אולי אוכל לספק לך כמה מן התשובות. אבל את צריכה לראות למה זה חשוב לך ועד כמה, ואז לבדוק את השאר.
אם את רוצה יש את המייל שלי בדף שלי.
תודה רבה אחותי היקרה.