דורית- קרינה.

אוי לא אוי לא, מה עכשיו? אני יכולה לנתק, היא עדיין לא ענתה, והנה היא ענתה.
כל הכבוד מוח.
"הלו? הלו?"
"הי קרינה."
"אני מזהה קולות, זאת את דורית נכון?"
"כן."
"יש לך את החוצפה להתקשר אליי."
"מה??"
"את גנבת לי את גל כלבה אחת."
"הי, בואי לא נגיע למסקנות כאלה ישר טוב?"
"לא, לא טוב. את גנבת לי את גל!"
"אני לא גנבתי לך שום גל, אני בכלל לא הייתי חברה שלו."
"או באמת? היו שמועות עסיסיות בבית-ספר."
"אז הן לא נכונות."
"אה באמת יא מניאקית אחת? מי את חושבת שאת?"
"הי, כדאי שתרגיעי, כי את לא רוצה שאני אתחיל לקלל אותך כי יש לי הרבה מה לומר."
"כן, כמו מה? את לא מפחידה אותי…"
"רוסיה אחת."
"סתמי כבר!"
"רוסי רוסי רוסי רוסיה."
"די!"
"בי, מותק."
ניתקתי.
וואו הרגשתי ממש טוב עכשיו. אז אבא נכנס מבוהל, כאילו הוא קיבל התקף לב.
"שמעתי אותך מהסלון מה קרה?"
"סתם דיברתי בטלפון…"
"עם מי?"
"?" הוא ראה את התהייה שלי.
"מה קרה?"
"אני באמת חייבת לענות לך? אתה לא זוכר ש.."
"אהה כן, שדיברנו על זה שלא אכנס לפרטים אישיים מדי."
"כן אבא תודה."
"בי מותק."
"בי אבא."